עצב, דאגה, חרדות, רגישות יתר..

בנוסף, כל הזמן מציפות אותי מחשבות על החיים ועל ההתבגרות וזקנה..
אני רק בת 24 ואני מוצאת את עצמי בגעגועים ועצב על התקופות שעברו ולא יחזרו.. אני כל הזמן חושבת על אנשים שמזדקנים וכואב לי. אני חושבת על תקופות יפות שנגמרו או על תקופות לא טובות ש"בזבזתי" כשהתנהגתי בהן לא כפי שרציתי ואני מתקפת צער ועצב. אני חושבת על הילדות שלי (שלא הייתה פשוטה אבל סה"כ ילדות יפה..) ובוכה, כנ"ל על כל תקופה בחיי. אני חושבת על אמא שלי שהקריבה הרבה בחייה בשבילי ובשביל אחותי ונקרע לי הלב. מה אפשר לעשות? למה אני רגישה כ"כ?

שלום דנה,
החיים שלנו הם מורכבים. יש בהם חוויות טובות, רגעים של קרבה ואושר, הנאה וסיפוק ולצידם, כאב ומחסור, אבדנים וגם מוות. בד"כ אנשים מצליחים לתפקד ולחיות את חייהם תוך ידיעה פנימית בנוגע לחלקים הקשים שבחיים. לפעמים אנשים מתקשים בכך והכאב והחרדה מציפים ומקשים על התפקוד ועל שגרת החיים, לעתים עד כדי הימנעויות משמעותיות.

העיסוק הרב בתכנים מעציבים ובחרדות סביב שלומם של הקרובים לך ושלומך את, יכול לנבוע מסיבות שונות. אינני יכולה לדעת מכאן מה תרם לכך. ייתכן ומדובר במאפייני אישיות הייחודיים לך - ישנם אנשים רגישים יותר מאחרים - וייתכן ואירוע מסוים (פנימי או חיצוני) הוביל לאינטנסיביות הרגשית. כך או כך, נשמע שאת זקוקה לעזרה בוויסות הפנימי של הרגשות והמחשבות. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי שיוכל לעזור לך להבין יותר ולווסת. טיפול המשלב מיינדפולנס וקבלה, עשוי להיות רלוונטי עבורך. קראי על כך ברשת.

בהצלחה,