שונאת את החיים האלה ,לא יודעת מה לעשות יותר

שלום לצוות הפורום יש לי בעיה שגורמת לי סבל, אני סובלת מאוד מכך שאין לי מאגר חברים בכלל ,אני מנודה ועשו עליי חרם שנמשך מכיתה א עד יב, וכל יום שעובר הבדידות מכאיבה לי יותר , בנוסף הבעיה המרכזית היא שקשה לי להיסתדר עם אנשים זה בא ליידי ביטוי בכך שאני נלחצת מאנשים וכל פעם שאני בלחץ אני מתחילה לדבר שטויות.אני לא יודעת מה לעשות,אחר כך אני מרגישה לא טוב עם עצמי ,כאילו המוח שלי ננעל ואני לא קולטת כלום כשאני בלחץ, בנוסף אני לחוצה מאנשים ובעיקר מבנות בגילי, אני מפחדת שהן ירגישו שאני נמשכת אליהן כתוצאה מכך אני מתרחקת מהן. פעם הייתה לי חברת ילדות אחת וזאת החברות היחידה כמעט שהייתה לי אי פעם. והיינו חברות ממש טובות, בכיתה ט הקשר התנתק נסיתי לשמור עליו אבל לא הצלחתי כי היא עברה מקום לעיר רחוקה וזה היה כבר קשה מידיי. בנוסף אף פעם לא הצלחתי לתת בה אמון .בנוסף כל חברות תתפרק ואני יהרוס אותה אם אני אחשוף למישהי שאני נמשכת אליה(יש לי נטייה להימשך לכל מישהי שאני נקשרת אליה רגשית, בדרך כלל רוב הסיכויים שזאת חברה טובה כמו במקרה עם אותה חברה שהייתה וגם חברויות קצרות אחרות שנקשרתי וניתקתי איתן את הקשר מרצוני מהסיבה הזאת והרסתי את אותן חברויות) . האם לכל חברה שתיהיה לי אני ימשך וכל חברות תיהרס בגלל זה , מה עליי לעשות כדי ליצור קשר אמיתי וחברות רגילה בלי זה . בנות יכולות להיות אכזריות . ויצחקו עליי ויפגעו בי אם הן ידעו ,אז אני מעדיפה להיתנתק ולסיים עם זה מבלי שידעו ,מה עליי לעשות ואיזה סוג של טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לסוגיה?