בעיות חברתיות שלא נפתרות ואירוסין

היי קרן,

כשקראתי את דברייך, נדמה היה לי שאת משתפת בקשיים שאת חווה כרגע, בהווה, אבל גם שיש להם שורשים מוקדמים יותר. את ביחסים מזה כשלוש שנים, ואתם אף מאורסים, אך גם את מציינת שאת מתוסכלת מהיחסים הנוכחיים שלך. זו באמת הרגשה לא קלה, ונשמע לי שגם כשאת בתוך הזוגיות הזו, את מרגישה הרבה לבד.
כשתיארת את בן זוגך, אמרת שהוא נהדר, אכפתי ושאת חשובה לו. יחד עם זאת, עלו אצלי השאלות הבאות - רגע, אבל מה עם קרן? מה איתך? את מרוצה ומסופקת מהיחסים האלו? האם את מאושרת בהם? איך את חווה את בן הזוג שלך? מה הוא בשבילך? איך את מרגישה בזוגיות הזו?
אם נחזור לרגע אחורה, את כותבת גם ש"רוב החיים אני בהרגשה שאין לי מספיק חברים, ועם השנים המספר הצטמצם...". כלומר, אם הבנתי אותך נכון, תמיד עניין של יחסים וחברויות היה די מסובך וקשה מבחינתך, וכעת, כשאת בזוגיות, הקושי הזה מוסיף ללוות אותך, אולי ב"לבוש" אחר, אבל הקושי עדיין קיים.
מכיוון שאת חשה מצוקה ותסכול רב, קרן, וקשיים ביחסי חברות בכלל וביחסים זוגיים בפרט, אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי. שם יהיה לך את המקום הבטוח שלך לשתף במצוקות ובקשיים שלך, לנסות להתבונן בהם יחד עם המטפל/ת, להבין את עצמך ואת מערכות היחסים בחייך קצת יותר טוב, ולנסות ולחשוב יחד עם המטפל/ת גם על דרכי התמודדות שיהיו יותר יעילות עבורך. בעזרת הטיפול תוכלי לבדוק כיצד את יכולה להרגיש טוב יותר בתוך המציאות הלא פשוטה שאת חווה כעת.

שבוע טוב,
יאיר.

תודה על התשובה
באופן אירוני ביום בו הכרתי את בן זוגי יצא כך שהתחלתי את הטיפול.
הנושאים האלו מדוברים רבות
אבל עדין אין עד הסוף השלמה...
עדיין יש דברים בבן זוגי שמהווים שוני בינינו
תחת התירוץ של תקופת הלימודים.עם ההסתכלות שיש שוני ואני צריכה אפ אני בזוגיות הזו לקבל אותו...וכשלא יהיה סטודנט זה ישתפר במידת מה
ונושא החברויות גם עולה. עם שינוי של להסתכל על האיכות שבקשרים ולא על הכמות. אבל כשאני לבד ומשעמם לי זה לא עוזר.