מאוהבת בפסיכולוגית ומבולבלת ,לא יודעת מה לעשות איתי?

לא הבנתי למה דילגו עליי?

היי שירן,

את מתארת שהתפתחו בך הרבה רגשות חיוביים וחמים כלפי הפסיכולוגית שלך, ובאופן טבעי עולות אצלך גם הרבה שאלות לגבי המצב הזה - האם זה טוב, זה לא טוב, זה מפריע לטיפול, זה בסדר?
חשוב לזכור שהקשר שנוצר בין מטופל/ת לפסיכולוג/ית, הוא אמנם קשר ייחודי מהרבה בחינות, אבל בראש ובראשונה, הוא גם קשר בין שני בני אדם. וככזה, טבעי שעולים בו רגשות שונים, כאלה ואחרים, חיוביים יותר ופחות. כלומר, בהחלט יכולים להתפתח בו כל מיני רגשות, כי זה מאד אנושי ובסיסי בקשר שכזה.
לגבי שאלותייך, אם זה בסדר או לא...בעיניי, אין כאן משהו שהוא "נכון" לעומת משהו שהוא "לא נכון", אלא חשוב יותר לבחון - בלי שיפוטיות וביקורת - מדוע זה קורה לך בקשר הזה. לכן אני יכול להמליץ לך בחום לשתף את הפסיכולוגית שלך ברגשותייך, לשוחח על כך בצורה פתוחה איתה, לשמוע אותה, ולראות כיצד הדברים מתפתחים.

בהצלחה,
יאיר.

היי בהמשך לתגובתך, איך אוכל לספר לה דבר כזה!!??, אשמח אם תוכל לעזור לי, איך לדעתך הדרך הנכונה ביותר לספר לה דבר כל כך אינטימי שלי?!!, איך לא להיות נבוכה ואיך להיות רגועה ,כי מספיק שאני בפגישה איתה אני מזיעה בידיים ומסמיקה ולחוצה ברמה בעייתית ,ואני מרגישה נורא טיפשה כי אני לא מפסיקה לחייך ליידה מרוב מבוכה והתרגשות, אני לא יודעת איך אני אתנהג כשאנסה לספר לה את זה ואני מפחדת מהתגובות שלי ליידה ומתחושת המבוכה.

היי שירן,

איך לספר לה את זה...? שאלה חשובה. איך יהיה לך נוח לספר לה?
נתחיל מזה - את זו שתקבעי את העיתוי שנוח לך, את הקצב, עד כמה לשתף ובמה בדיוק. אני שומע עד כמה את חוששת שתהיי לחוצה ונבוכה מכך. הרי גם אלו רגשות מאד טבעיים ואנושיים...זה בסדר גמור, זה לא משהו שאת "צריכה" לעשות, או "חייבת" לעשות, אם את לא מרגישה בנוח. אני יכול רק להמליץ על כך.
אז נכון, מצד אחד, אלו דברים שבהחלט יכולים לגרום למבוכה, מצד שני, אני שומע שאלו דברים שמאד מעסיקים אותך, משפיעים עלייך, מלווים אותך גם מחוץ לשעות הטיפול ואת מאד עסוקה בהם. בדיוק בגלל כל זה, כדאי להביא אותם לטיפול, כמו כל דבר אחר שמעסיק, מטריד וכדומה. הטיפול הוא בדיוק המרחב הבטוח לשתף, לחלוק ולשוחח (גם) על הרגשות האינטימיים האלה.

בהצלחה,
יאיר.

האם במידה והפסיכולוגית תקיים איתי קשר מיני,האם במידה ואני מפסיקה להיות המטופלת שלה אני יכולה להיות איתה ביחד?ולקיים איתה יחסים?

היי שירן,

באופן חד משמעי - אסור לפסיכולוג/ית לקיים יחסי מין עם המטופלים שלו/ה. זו עבירה אתית חמורה.
לגבי שאר השאלות שלך, הן שאלות מאד מעניינות, ואין לי אלא להפנות אותך ולשאול זאת את הפסיכולוגית שלך. היא היחידה שתוכל לענות לך תשובה כנה ומקצועית לגביהן.

בהצלחה,
יאיר.

היי, אני נהיית יותר ויותר אובססיבית לגבייה חושבת עלייה בחלקים רבים מהיום, חושדת בה חולמת עליה חלומות מפחידים, ואז בבוקר מתרגשת מהעובדה שחלמתי עליה, קוראת הודעות שלי איתה אפילו הודעות סתמיות ומחייכת ואפילו אח שלי העיר לי הערה בנושא , כאילו קולטים שזה נראה כאילו אני מאוהבת בה\במישהו לא קולטים במי, אבל מרגישים שאני מאוהבת במישהו שאני מתקשרת איתו בהודעות. וקולטים את זה בבית לדעתי אבל מתעלמים. כל הודעה שהיא שולחת , אני נהיית שמחה ומחייכת גם אם היו מפטרים אותי ממקום עבודה או זורקים אותי מבית הספר הייתי מחייכת ושוכחת הכל כשהיא שולחת לי הודעה.
ובנוסף אני שמתי לב לזה שאני בטוחה שהיא מושלמת,או שהיא אלוקים ואני סוג של מעריצה אותה ומתרגשת ממנה יותר מידיי, אני לא יודעת מה לעשות , כי לא נראה לי שאי פעם אני יפסיק איתה את הטיפול, היא עונה על הצרכים הרגשיים שלי מצד אחד, מהצד השני הבעיה היא שאני יותר מידיי מאוהבת בה בגלל שכשאני נקשרת למישהי רגשית ישר אני מתחילה לפנטז עליה ולהתאהב בה ואז אני מתחילה להשתגע. לקום באמצע הלילה ולחשוב כל מיני מחשבות ופנטזיות עליה . ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו? אני יודעת שאם אני יפסיק את הטיפול זה יפגע בי, אני מפחדת שאני לא אקום מהמיטה. למרות שגם ככה אני סובלת, אחריי טיפול איתה אני יושבת במיטה ואני לא קמה ולא אוכלת אני רק חושבת עלייה ומפנטזת עלייה ומעכלת את מה שהיה . מה לעשות?

היי שירן,

את מתארת יחס מאד חיובי שלך כלפי הפסיכולוגית שלך. יחס של התאהבות, התרגשות, התרגשות מינית ועוד. ואת שואלת "האם זה בסדר להתאהב בפסיכולוגית?".
ראשית, יש לי הצעה - בואי ננסה לשים כרגע בצד את המונחים "בסדר" או "לא בסדר", "נכון" או "לא נכון". ננסה להסתכל על זה לרגע בעין לא שיפוטית.
אם נעשה זאת, נראה שהתפתחו אצלך רגשות מאד עוצמתיים כלפי הפסיכולוגית שלך.
הרגשות האלו הם לגיטימיים, טבעיים, ואגב, גם לא כאלה נדירים בטיפול. אני מניח שיש סיבה/סיבות מדוע הם התפתחו אצלך דווקא בסיטואציה של טיפול ודווקא כלפי הפסיכולוגית הזו.
שנית, אני יכול להמליץ לך בחום לשתף את הפסיכולוגית שלך בעניין הזה. כמובן שכדאי לעשות זאת בצורה שנוחה לך (ברמת הפתיחות שנוחה לך, בקצב שנכון לך, במילים שנוח לך איתן וכדומה).
אני סבור שכדאי לשתף ולדבר על זה בטיפול, מאחר ואלו רגשות עזים שאת חשה, זו חוויה מאד עוצמתית (כך נשמע לפי יאורך), וזה מאד מעסיק אותך. אלו סיבות טובות מאד להביא זאת לטיפול.
מה הפסיכולוגית שלך תעשה עם זה, כיצד היא תגיב? אני לא יודע, אבל הבה נסמוך על המקצועיות שלה ונניח לה לדאוג לעניין.

בברכה,
יאיר.