האם צריך סטטיסטיקה?

היי שמוליק,

איזה שינוי מסלול מעניין אתה מתאר כאן, מקווה שאתה מוצא גם את התחום הזה מרתק ומאתגר.
אני יכול לומר שההנחנה הבסיסית שלך נכונה, אבל עם הסתייגות מסוימת. כדי להיות פסיכולוג, אשר מטפל באופן מיטיב, אמפתי ומכיל במטופליו בחדר, באחד על אחד, אינך חייב לשלוט ברזי הניתוחים הסטטיסיטיים למיניהם. המעשה הטיפולי יכול בהחלט לעמוד בפני עצמו.
יחד עם זאת, בעיניי, כדי להיות מטפל טוב, כדאי להרחיב קצת את היריעה. כדאי להכיר את מה שנעשה מחוץ לחדר, בשדה המחקרי, במקומות שונים, עם שיטות טיפול שונות. כמה שאלות לדוגמא בהקשר הזה - כיצד נדע איזו שיטת טיפול יעילה ומתי, באיזה מקרה? מה עובד בטיפול? מה יהיה יעיל עבור איזו אוכלוסיה? אילו גורמי סיכון יש לדברים מסוימים? אילו גורמים מחסנים? מה ההשפעה של טיפול על איזורים שונים במוח ועוד כהנה וכהנה שאלות טיפוליות-מחקריות חשובות רבות.
קיים היום שדה מחקרי עצום, אשר רק מוסיף להתפתח, בתחום הפסיכיאטריה, מדעי המוח, פסיכו-ביולוגיה, פסיכותרפיה ועוד. החל מחקר של הגישות הפסיכואנליטיות הקלאסיות ועד למחקרים של שיטות טיפול בנות זמננו (מיינדפולנס, למשל) וכדאי להכיר זאת. כדי להבין טוב יותר את מה שמתרחש במחקר, כאן בדיוק בא לעזרתך הידע הססטיסטי שרכשת.
כך שאפשר לומר שאני ממליץ לך ולכל פסיכולוג עתידי לדעת, להכיר ולשלב בין שני הבסיסים האלה, עליהם עומד עולם הטיפול. הבסיס שאמון על המעשה הטיפולי, לדעת מה לעשות באחד על אחד בחדר, וזה שבקיא בנעשה מבחינה מחקרית. אלו לא שני צדדים שסותרים אחד את השני, או מוציאים אחד את השני, אלא להיפך - הם רק מפרים, מזינים ומקדמים האחד את השני. אנו רוצים לדעת כיצד נוכל לטפל טוב יותר באנשים שמגיעים אלינו, אנו רוצים לקדם את הידע הזה.
כך, גם במחקר וגם בטיפול המטרה היא טובת המטופל, לדעת עוד כיצד ניתן לעזור לו בסופו של דבר. כל אחד פשוט ניגש לזה מכיוון שונה.
אגב, כמובן שיש גם פסיכולוגים המשלבים זאת בעבודתם, כאשר הם גם מטפלים בקליניקה, וגם משלבים זאת עם עבודה מחקרית.

הרבה הצלחה בהמשך הלימודים, שמוליק,
דרך לא פשוטה, אך מרתקת לפניך.

יאיר.