פחדים וחיות אחרות

קראתי פעם שפרויד אמר שבגלל שאנחנו לא מסופקים מהחיים שלנו / מקנאים בקרובים לנו ביותר וכד' בתת המודע אנחנו בעצם "מפנטזים" באופן לא מודע על לפגוע בהם אבל המודע שלנו מסנן את זה ומוציא את זה החוצה כדאגות כרוניות.... לא כ"כ עוזר אה?..
בכל אופן, אני גם סובלת מזה מדי פעם אני אשכרה מענה את עצמי במחשבות הכי מזעזעות על האהובים לי ביותר.. אני דווקא חושבת שזו איזו תוצאה של תלות שאנחנו מפתחים בקרובים לנו מעין "מה אני אעשה בלעדיהם?" שדוחפת תמחשבות האלו. הטריק הוא לשמור על קשר טוב, ולפתח במקביל חיים משל עצמך.. כי גם להם יש.

רק משתפת אותך במחשבות, מקווה שעזרתי..

לפעמים גם כשטוב לנו, אנחנו מדמיינים את הדברים הגרועים ביותר לקרובים שלנו,
זה רק מוכיח את הדאגה שלנו אליהם ולא שאנחנו מייחלים לדברים הללו שיתממשו.

תחשבי (ואני יודע שזה נדוש), כמה טוב לך עם הקרובים,
וכמה הם מעריכים ואוהבים אותך,
תשתדלי לזכור תמיד שמדובר בפנטזיות בלבד,
וטבען של פנטזיות בדרך כלל שהן לא מתממשות,
כי מקומן שמור לעולם הפנטזיה ולא לעולם המציאות.

זה גם טבעי שתהיי בחרדה שיקרה להם משהו וגם זה טבעי,
כדאי לבדוק איתם מאיפה זה נובע...

אולי קרה לך משהו בעבר, משהו או מישהו יקר שאיבדת, וזה משפיעה עליך. אולי זה נובע מהפחד שלך לאבד אותם.(את הקרובים לך)
אלו יכולים להיות גם תוצאות של סרט רע למשל שראית וממש "נכנס לראש שלך".
גם לי קורה כך מידי פעם(כמו שאני בטוחה גם לאחרים). כמו שכבר אמרו, זה טיבעי.
אני באמת חושבת שעליך לשקול לדבר עם אדם שאכל לשכנע אותך להבין שזה לא נכון, ושום דבר רע לא יכול ליקרות(קורים הרבה דברים בכל רחבי העולם, בינהם גם טובים וגם רעים. אך אף אחד לא אמר שדווקה לך/ למישפחתך צרכים לקרות דברים רעים)
חוץ מיזה תחשבי בצורה הגיונית, ותגיעי למסקנה שאלו הם דברים לא נכונים. אימרי זאת לעצמך.
כמו כן אולי תנסי למצוא תחביב(hobby), שאת אוהבת לעסוק. תעסיקי את עצמך בדברים אחרים וטובים, דברים שאת אוהבת.
אני ממליצה לך אולי לצפות בסרטים מצחיקים, משעשעים, או סרטים שאת ממש אוהבת, השתדלי שלא יהיו עצובים.

אני בת 28 אמא לילד 1 בן שנה+8.
ויש לי חלומות ומחשבות של סרטי אימה ממש.
בהתחלה חשבתי שאני פשוט קצת לא נורמאלית אך לאחר שיחות עם חברות ובנות משפחה שהן אמהות נוכחתי לדעת שזה חלק מלהיות הורה.
האהבה ללא תנאים הדאגה האין סופית לא משנה באיזה גיל הילדים וכמה חייך מאושרים , הדאגה להם תמיד תהיה שם.
לא קל להיות הורה , הדאגה הזאת לילדים זה משהו מטורף, והבנתי שכל החלומות והמחשבות מגיעות ממקום של דאגה אין סופית.
כאשר אתה אוהב מישהו מאוד צפים הפחדים שחס וחלילה יקרה להם משהו רע. כיום אני לומדת לעצור את עצמי ולומר לעצמי שזה רק בראש ומנסה לחשוב על דברים אחרים שלא קשורים. לא תמיד זה עוזר אבל אני יכולה לומר לך שהכי חשוב זה לא להפוך לפרנואידית ולהגביל את האהובים עלינו בגלל הפחדים שלך ולהמשיך לחיות ולהתמקד בדברים שגורמים לך לאושר.
לומר לך שזה יפסיק לא אוכל , תלמדי לחיות עם זה ואל תתני לזה להשפיע עליך.
לפעמים המחשבות היו צצות לי כאשר אני נוהגת לעבודה או בבוקר מוקדם וגם לפני השינה, כמו כן גם בחלומות וסיוטים שמעירים אותי בלילה.
וכשזה קורה הייתי יושבת ובוכה כמו ילדה קטנה כאילו מה שחשבתי קרה.
לפעמים אני חושבת שלהיות הורה זה פשוט לא אנושי...
אבל זה חלק מאוד קטן בחיי כי למדתי לא להיכנס לזה והבנתי שזה מאוד טבעי וקורה כמעט לכל אמא."הדאגה".....

סיוון לגבי סרטי אימה.
אני הייתי אוהבת סרטי אימה וצפיתי בהן המון עוד מגיל צעיר, מה שגרם לי להמון מחשבות אכזריות ומפחידות על בני,חבל שאימי לא עצרה את זה כל עוד יכלה, זה בהחלט משפיע, ולכן כיום אני לא צופה יותר בסרטים מהסוג הזה כי הבנתי שזה גם תורם למחשבות הרעות.
יש לסרטים האלו השפעה רעה מאוד וההשלכות הן גדולות בעיניי, אנשים לא מבינים את זה לפעמים ואומרים "זה כולה סרט" אבל זה חודר ויושב במוח וכאשר אתה דואג אתה מדמיין את הדברים הגרועים ביותר שלפעמים רק בסרטים האלה יש.
אני יודעת שבני לא יצפה בסרטים מהסוג הזה כל עוד הוא בשליטתי.
אני חושבת שכהורה בהחלט אפשר וחובה להגביל את שעות הצפייה "בקופסא הארורה" הזאת וגם לסנן תוכניות וסרטים לא מתאימים!!!
הטלויזיה בזאת רק מנוונת והורסת. אפילו פרסומות עם רמזים סמויים גורמים לנזקים לילדים.

שלום טל...

אני לא יודעת אם זה יעזור לך, כי אני בדיוק במצב שלך ויותר גרוע... קראתי את מה שכתבת ודמעות הציפו את עיניי, זה תקופות לפעמים זה בעוצמה חזקה או קצת פחות, אודה לך אם תספרי בכל זאת איך את מתמודדת עם זה בחיי היום יום, אני כבר חודש בסרטים, זו היתה תקופה רעה ששמעתי כל מיני דברים זוועתיים בחדשות והתחילו לי פחדים שאני לא מצליחה להשתחרר מהם ואני בתקופה לא טובה, ד.א. אני בת 32 ואמא לילד בן 11.5 שכל הזמן רק רק דואגת לו ולבן זוגי ולפעמים אני מרגישה שזה משתק אותי.. אודה לתגובתך..