אני כל הזמן לא רגועה שרוצה שיעזרו ל

התופעות האלו מוכרות,
אני (צעירה ממך בהרבה) גדלתי בצורה שאת מתארת,
אמא שלי תמיד הרגישה שהיא עושה הכל בשבילנו, ואמרה לנו את זה בכעס, ברוגז, בתיסכול וכו'
אבל לצערי הרב, זה לא עזר לה, אלא יותר מכך פגע בנו הבנות,
מה שקורה לי היום, (אני נשואה) שאני לא אוהבת להדיח כלים ולגהץ ועוד מטלות שבעצם אמא שלי מאד רצתה שיעזרו לה. כשאני מסתכלת על זה נראה לי שזה בגלל הלחץ שקיבלתי בבית לעזור,
וגם אני מרגישה לפעמים שהבן שלי עושה לי ככה בדווקא, אני לפעמים מבקשת ממנו רק להרים דבר מהרצפה והוא לא מסכים ומתעקש, וזה מפוצץ.
לכן נראה לי שאם לא נבקש מהם, אלא נעשה הכל לבד, כן לבד בלי לבקש עזרה, ונתן להם הרבה חם ואהבה, נתיחס אליהם הרבה, זה מה שיביא אותם לעזור מתוך רצון,
ילדים אוהבים לתת למי שנותן להם. ולא למי שמבקש מהם!
וגם ליצור אוירה טובה סביב העזרה, לעשות מזה חויה.
אני מבינה שמאד קשה לך, בגלל מחלתך, אולי את צריכה לבקש עזרה מבחוץ, אפילו רק קצת כדי שלאנתיפלי מהכוחות, ולאט לאט זה יגרה את הבנות לעזור לך.
ולבעל - רק חום ואהבה ותמיכה,
אין מה לעשות כך זה גברים.

סליחה על האורך, המון בהצלחה ותרגישי טוב במהרה.

אני חולת פיברומיליגיה, אם את יודעת זה דומה לדלקת פרקים אבל מאד שונה.
אין לי בכלל כוחות ואני ישנה המון המון, ועצבנית מאד מאד.
למדתי מה עושה לי טוב על הלב וזה מה שאני עושה,
שומעת מוזיקה, אופה דברים קלים, כל יום משהו קטן, לפעמים אחת לשבוע. את הכלים אני יכולה להשאיר למחר - מחרתיים, זה לא יברח. העיקר שאני אתחיל להיות רגועה,
למדתי שכשאני עצבנית זה הכי מסוכן בשבילי כי כולם עצבניים כמוני ואני מאבדת את הצפון.
לכן אני לא לוקחת מטלות על עצמי אלא חי במה שמתחשק לי.
בסוף אני גם מכבסת ומייבשת מנקה ומסדרת, כי אני אוהבת גם סדר וניקיון.
וכשהכל מסודר ונקי (אפילו דבר אחד שהספקתי לסדר) אני מלאת סיפוק מעצמי שהנה עשיתי היום משהו.
זה מאד עוזר לי כשאני מסתכלת על עצמי וכל הזמן נותנת לעצמי חיזוקים ומחמאות, אפילו בקול ליד בעלי שמתעורר מזה גם ומתחיל להחמיא גם.
אל יאוש, יש תקווה. תנסי להתחיל לראות את פני הדברים ברוגע ובצורה חיובית.
מה שעוד עזר לי זה לראות שהצרות שלי קטנות בהרבה משל אחרים ל"ע, זה מנוף לצמיחה אישית.
המון הצלחה.