איך באמת אוכל להתקדם?

שבת שלום !!
אתחיל בסיפור אמיתי ומקורי וייחודי:
ממש אתמול חגגתי(לבד,כמובן,)יומ "אשם" בכך...
מי שקרא את הפוסטים הקודמים יודע במה דברים אמורים.
ולמען אלו שטרם נחשפו,להן תקציר הפרטים("אגב,רק איש "מוכשר" ודפוק כמוני יודע לבשל כזו דייסה ואוהו איזה מחיר(ים) אני משלם (תרתי משמע)על כך:
1)ממש לפי חמש שנים אובחנה אצלי מחלה קשה.ה"רוחניקים" אמרו לי שלא סתם היא התפתחה....גאונים גדולים...כאילו שרק הנפש "יוצרת" או "מנביטה" חוליים.לשמחתי,(שלא תמיד איתי),החלמתי אחרי כמה סדרות מתישות של טיפולים.למען ההגינות,עד כמה שזה יישמע מוזר אהבתי את עובדת היותי חולה.קיבלתי כל כך הרבה תשומת לב וכמו טמבל לאחר מכן "זרקתי" הכל קיבינימאט והרסתי את חיי וחיי משפחתי ואיבדתי תפקיד בכיר אותו מילאתי בעבודתי.למרות,שאין לי מילים(אז לא ראיתי זאת) לתאר את הנדיבות והעמידה לצידי של כולם ובראשם אישתי.
2)כחודש לאחר ששבתי הבייתה מהטיפולים,החילותי לסבול ממצבי רוח וחוסר חשק לחיות.התנערתי מכל המטלות שהיו באחריותי,למשל לקחת את בני הצעיר לגן ולא התחשק לי ללכת לעבודה.בעקבות כך נדדתי בין רופאים פסיכיאטריים שגם הם פסיכים,אגב...) והחלפתי מס' תרופות עד שלבסוף התאימו לי כדורים שהצליחו לאזן אותי....עד שאנשים אמרו לי שאני ב"היי" ואז (וזו הייתה טעות פטאליתתתתתתתתתתתתתתתת) ניגשתי לפסיכיאטרית והיא המליצה לי לרדת במינון.
ובאמת,עד שירדתי במינון ממש היה לי כיף,הזוגיות הייתה נהדרת ואישתי(עדיין לא התנתקתי ממנה וכנראה שעד שאמות או עד שאחזור אליה...מה שיבוא קודם) בקיצור,אפילו היא אמרה שאנחנו חברים ובעבודה הצלחתי ובכלל חיי היו מלאי הנאה וסיפוק.למרות,שהרגשתי שמשהו ב"תבנית" שלי פגום כי אני נשען על כדורים.
3)ואז החלה הנפילה גדולה.מטעמים של צנעת הפרט,רק אציין שהתנהגותי הייתה לא ראוייה(בלשון המעטה) ובלתי נסבלת.
איימתי ואף עשיתי מס' נסיונות אובדניים ופשוט התעללתי ולא במובן הפיזי בבני משפחתי ובחברים לעבודה.הגעתי עד לאישפוז (מרצון) בבית חולים פסיכיאטרי.היום אני מבין שפשוט ייתכן שברחתי מההתמודדות עם החיים האמיתיים.
4)עשינו מס' נסיונות לשקם את הזוגיות,הלכנו לייעוצים רבים ובאמת שכשאני חושב על כך בהגיון(לעיתים הוא עובד אצלי ההגיון...),לא כל אישה הייתה מוכנה לחיות איתי.לפחות,לא במצבי אז.
5)ואז בהיותי מאושפז,אישתי הודיעה לי על החלטתה להיפרד.
קרוב לחצי שנה לא הפסקתי לייל ולבכות ולהאשים אפילו את הילדים ומצד אחד רציתי לשכב איתה ומצד שני קינאתי (ועודני) מקנא בה.
בכלל,היא לא יכלה לחכות עד שאתאושש? היא לא יודעת מה המחיר שהילדים ישלמו?
ובעיקר,הרגשתי ועודני חש שהאגו שלי התפורר,נרמס,נותץ,התר לא הייתי מתנהג כמו שהתנהגתי,אז היום היינו עדיין נשואים).
אני מרגיש שעצם היותי גרוש זה סוג של נכות או פגימות ועוד לחשוב שאני אחראי לכך ושאני הגורם העיקרי לכך.
שוב אני איני רצוי,דחוי ולא חיוני
6)לפני כשנה,נפרדנו באופן רישמי.זאת,ל