לא מרוצה מאיך שאני נראית

שלום,
אסביר מי אני בגדול ושאלות אשאל בסוף בבקשה .
אני בחורה מאוד חייכנית, אוהבת את החיים, אוהבת חיוביות ואוהבת לצחוק והרבה.אבל....
כמו שיש לי צד מאוד מאוד חיובי לרוב, יש לי גם צד מאוד שלילי.אמנם עובר מהר ..אבל הוא תמיד פה. אסביר את עצמי.
יש לי חדים וחרדות, ערך עצמי נמוך, אני מאמנת כושר ומגיל קטן חלמתי להיות רזה ומוצלחת. בעניי אנשים אני מדהימה ומוצלחת...בעיניי כל כך לא. אני כ3 חודשים לאחר לידה עם 10 קילו יותר ואני מרגישה רע מאוד אבל לא עושה כלום בנדון ומודעת לזה.
זוכרת שילדותי ועד היום אני כזו, אני בןכהה על מה שאין לי אבל לא מצליחה לעשות בנדון.
אני פרפקציוניסטית בנוסף.
אם לא הולך כמו שרציתי אני לוקחת את זה קשה. לא מרוצה מעצמי, ישלי תקופות שהכל ורוד, ותקופות שפחות כמו כולם אבל משום מה אני מרגישה שלא מצליחה להחליט לצאת מזה. כשרע לי או אני עצבנית אני בוכה, נגעלת מעצמי פיזית ונפשית, וגם לא נעימה לאנשים..מעדיפה להיות לבד באותו רגע כדי לא לפגוע.אני עושה פרצופים ומאוד שלילית לגבי הכל ,כאילו סוף העולם..ומצד שני מודעת היטב שזה לא בסדר ושזה לא יקדם אותי לשום מקום, ושאני חייבת להתגבר על כל זה במיוחד שמדובר ב שטויות ואני אומרת לעצמי שיש אנשים במצב הרבה יותר גרוע ממני ואני צריכה לומר תודה .
אז אני אומרת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי מאיפה להתחיל תהליך...תמיד האמנתי שהכל אפשרי בחיים ושאין באמת לא סתם אומרים אין דבר העומד בפני הרצון! מדברנת את האחרים ככה , לחשוב חיובי, פחות להגיד דברים אלא לפעול....אבל לא מיישמת לעצמי..לא מצליחה וגם לא רוצה לפעמים .אין לי משמעת עצמי זה נורא!
מגיל צעיר היה לי תמונה בראש לאיזו אישה אני רוצה להיות:פיזית: רזה, חטובה, בלי צלוליט, וחזקה בטירוף באימונים.
מנטלית:נשית, עוצמתית, בעלבוסטית כזאת.
ומה בפועל אני : נשית, מצחיקה, מתלוננת כל הזמן (כי אני לא מרוצה מאיך שאני נראית וממה שאני עושה..זה אף פעם לא מספיק) מאמנת שמנמנה, דוחה משימות כל הזמן במיוחד אלה שאני שונאת , בוכה לא מעט לאחרונה ועצבנית גם הרבה.בקיצור מה הבעיה שלי???
למה לי לבכות להיות רזה ומצד שני אין לי משמעת..לא בא לי להתחיל "דיאטה" ואני מאמנת כושר זה פשוט בושה!