דיכאון קשה לאחר אובדן

היי,
אחותי בת ה26(לא גדלה עם ההורים) איבדה לאחרונה באופן טרגי ביותר את כלבתה האהובה.
היה לה קשר מיוחד איתה מאוד: הן ישנו ביחד, אכלו, והיו ביחד בכל מקום.
באופן מפתיע, הכלבה פיתחה דלקת חריפה ולאחר כמה שעות של אשפוז מתה.
אחותי הייתה בטוחה שתינצל, הוטרינרים אמרו לה שיהיה בסדר והשמדדים שלה נפלאים ושבעוד כמה שעות אפשר לקחת את הכלבה.
באופן מפתיע המצב התדרדר והכלבה מתה מאוד צעירה.
מאז אחותי לא מפסיקה לעסוק במוות.
היא לא רוצה לאכול אוכל טעים כי היא מרגישה אשמה שהכלבה לא אוכלת. היא לא הולכת לעבוד, היא לא רוצה לקום מהמיטה, היא לא מחייכת, היא גם אומרת שהיא רוצה שיקרו דברים רעים כי היא רוצה להרגיש רע. כי אם היא מרגישה טוב היא מרגישה אשמה.
היא כל הזמן מתקשרת לצוות ומנסה להבין מה קרה ואיך קרה.
היא כל הזמן מנסה לשחזר את הרגעים האחרונים ומה היה קורה אילו היו עושים החייאה והיא הייתה ניצלת.
היא מחפשת כל הזמן על כלבים במצב קשה יותר שכן ניצלו והיא לא מבינה ולא מקבלת למה הכלבה שלה לא.
המצב שלה ממש לא טוב, היא לא מתאוששת, היא כל הזמן במיטה ושאני שואלת אותה מה היא עושה , היא אומרת לי שהיא מדמיינת שאומרים לה לבוא לשחרר את הכלבה ושהכל בסדר.
היא פשוט לא מקבלת את זה. היא בוכה שהייתה צריכה להתעקש על עוד החייאה, ואולי לא עשו החייאה לאחר מוות למרות שלכלב אחר כן, היא לא מפסיקה לחפש את השאלה של מה היה קורה אילו ..
היא אומרת שהיא לא מצליחה למצוא טעם לחיים.
אני מבינה שהכלבה היוותה אצלה תחליף מסויים למשפחה, אבל היא פשוט לא ממשיכה הלאה.
היא אומרת שהיא כבר לא מפחדת למות ולא אכפת לה מכלום.
גם ללימודים היא מסרבת ללכת כי היא אומרת שזה כבר לא מעניין אותה.
ספורט ומוזיקה היא אוהבת והיא פשוט מסרבת בטענה שזה הנאה והיא לא רוצה להינות אחרי שהכלבה מתה.
אנחנו לא מבינים מה לעשות, היא לא רוצה טיפול פסיכולוגי כי היא לא רוצה לצאת מזה.
היא אומרת בעצמה שהיא רוצה להרגיש רע כל הזמן.
מה עושים אנחנו ממש עובדי עצות.

תודה