שלום מר פלד ותודה מראש על תגובתך

לאחר שקראתי את תגובותיך לפונים בשאלות החלטתי לשאול לדעתך בעניין זה:

אני בן 60, רווק, בריא וללא כל מחלות רקע, וחש סיפוק מלא מחיי בעבר ונהנה מכל רגע בחיי גם כיום.

לפני מספר שבועות התחלתי לסבול מתופעה של רעד ורטט בחזה ודופק מואץ, בנוסף לתחושת "גוש" בגרון, והייתי בטוח שמדובר בבעיה פיזיולוגית.

לפני מספר ימים, ובזמן שהתופעה הייתה בשיאה, החלטתי לבצע סדרת בדיקות רפואיות רלוונטיות, (חשבתי שמדובר בבעיה בקצב לב, יתר פעילות בלוטת התריס או השד יודע
מה), ומסתבר שמבחינה פיזיולוגית הכל תקין.

מאותו הרגע שבו הבנתי שלא מדובר בבעיה פיזיולוגית היה לי ברור שמדובר בסימפטומים הנובעים מלחץ/סטרס/חרדתיות, אלא שבזמן ההתקפים לא חשתי כל שינוי קוגנטיבי וכד', זולת התחושה הפיזית המאוד לא נוחה והמציקה.

מה שמעניין, זה, שמיד לאחר שהבנתי שמדובר בסימפטום נפשי, (ועברו מאז הבדיקות מספר ימים), הסימפטומים חדלו מלהופיע ולהציק, ואם לפעמים אני חש בתחילת הסימפטומים, אז אני מחייך לעצמי ומוכן לקבל את התחושה בהשלמה מלאה, ואז אפילו תחילת הסימפטומים פוסקת ונעלמת לגמרי, כך שמאז הבדיקות לא חזרו התופעות המדוברות.

הגעתי להחלטה שלא להיאבק בתחושות האלו כי התחושות הללו הן חלק ממני, נובעות מנפשי, ושעליי לכבדן ולקבלן, כי הסימפטומים הם אני, פשוט אני.

ומאז איני חווה אותם עוד, זולת לפעמים סימנים של תחילת הסימפטומים, אך הפוסקים מיד כאשר אני לא חושש מכך ושמחליט לחוש ולחוות אותם בהשלמה.

מה דעת אדוני על דבריי וחשיבתי זו?