לא מבין את עצמי - ארוך (21)

היי, קצת הולך לספר פה מעט על אצמי. שמי א' , בן 21 ממרכז הארץ, חייל משוחרר. התגייסתי כג'ובניק על תקן יומי רגיל ועברתי למודיעין שדה כלוחם אחרי שנה וחודשיים בצבא. שנאתי את עצמי בצבא - ברמה של הייתי מחפש את עצמי בתוך מראות ומחפש לראות פאקים בעצמי , במיוחד גם כי לא היה לי פטור שיער וזקן וכדומה. היה לי גם משקפיים. עברתי לאיסוף קרבי וזה באמת העלה לי לי את הביטחון העצמי. הרגשתי בעננים, עשיתי טירונות שנייה ועברתי לקו בלבנון. אחרי שנה ו10 בצבא ביום העצמאות הרגשתי לבד ופשוט שיחקתי עם הנשק - שמתי מחסנית בפנים ופשוט כיוונתי על עצמי למראה. שבועיים אחרי זה יצאתי על 21 - באותו יום - זה די נדיר שיוצאים על 21 ביום אחד ... הלכתי לעבוד בכל מיני חנויות בגדים מאז הצבא , סתם להעביר את הזמן ולעבוד כמו כולם. הבעיה שלי שתמיד חיכיתי לעשירי לחודש - ולא שאני עני אלא בדיוק להפך, כל מה שאני מרוויח אני מבזבז , בין אם זה אלף או 6 . תמיד הייתי בזבזן , אבל עם הזמן זה רק החמיר: מסעדות, ארמני, מותגים, רולקס ישן ... ומה לא, הכול יש . חברה לא הייתה לי בחיים, ואני ממש רוצה חברה , אבל אני מבטל את הצורך כי התמכרתי לזונות, יש מקום קבוע שאני הולך אליו ושם עושים הכול , זה לא מתאים לי כי אני לא הילד הרע הזה אבל אני מרגיש צורך. לא מזמן עברתי טיפול להסרת משקפיים בלייזר, לכבוד גיל 21. אין ספק שאני מרגיש את השינוי, הארכתי שיער , אני בלי משקפיים , לגמרי אוהב את עצמי,אני מנסה כמה שפחות ללכת למסעדות יקרות וכמובן נמאס לי ללכת לזונות... לא מתאים לי ומשפיל אותי, ובגלל זה אני גם באנונימי כאן. אני מתחיל שבוע הבא לעבוד אחרי ההחלמה של הלייזר וגם נרשמתי לחד"כ וזה ממש משפר לי את המצב רוח והתיאבון. אני גם רוצה ללמוד משפטים באוניברסיטת ת"א - יש לי אנגלית שוטפת ובגלל זה אני גם מתחיל לעבוד בחברת פורקס . אני באמת אופטימי מצד אחד אבל מצד שני אני מפחד כי הכסף פותר לי את ה" דאון " הזה. בלי ללכת לפוסיקט או למסעדה טובה פשוט קשה לי. כמובן שמצאתי פתרונות כמו החדר כושר, ולנגן עם כמה חברים בהרכב, אבל זה רגעי. לקחתי כמה שנים פסיכולוג , ואני מפחד שהדאון ייפגע בי בעתיד ויימנע ממני דברים שאני רוצה לעשות. זה כמו שני בני אדם בתוכי שאחד צריך משהו והשני מספק לו ובלי זה הם לא יכולים לתפקד . מבקש רק תגובות מקצועיות, תודה רבה ולילה טוב