לא מוצאת סיבה לכלום.

שלום,
אני בת 24 ומגיל צעיר ועד היום אני לא מוצאת סיבה לעשות כלום.
זה שאין לי מוטיבציה אני יודעת.
אבל גם עכשיו אם יתנו לי טיול חינם מסביב לעולם אני לא אמצא סיבה לצאת אליו.
עד היום מאז שסיימתי תיכון אני לא עובדת בדיוק מאותה סיבה בגללה אני דוחה ללכת לדואר לשלם משהו אפילו.. וזה משהו שחייב לעשות.
פשוט לא מוצאת סיבה לכלום.
והחלק הכי מוזר הוא-
שאני מפנטזת על כל הדברים הטובים שהיו יכולים להיות או הייתי יכולה לעשות..
ועדיין בפועל כאילו יש נתק בין הדבר הבסיסי שאני כל כך רוצה שנימצא אצלי בראש לבין מה שקורה בפועל במציאות.
ואלו לא דברים מטורפים..
למצוא עבודה, שיהיה לי חבר, לתקשר מלכתחילה עם אנשים, לצאת החוצה מהבית, להיות מסוגלת לקנות לעצמי אוכל בחוץ זה משהו בדיוני..
להיות מסוגלת לגשת לקפיטריה ולקנות מים אני אפילו לא מסוגלת אני אחכה ואשאר צמאה עד שאגיע הביתה.
גם שהרחוב ריק ואין אנשים (אנשים מפריעים לי מאוד אני מזיעה וצמאה וצריכה להתפנות כל רגע ולחוצה ואני לא אני בשום צורה)
אני עדיין לא מוצאת סיבה לצאת החוצה.
הפעם היחידה שבה טוב לי ואני מוצאת סיבה לצאת מהבית -זה עם ההורים שלי ועם הכלב שלי.
אם הייתי יכולה ללכת איתם לכל מקום זה היה פחות נורא אבל עדיין לא הייתי עושה דברים בעצמי, דברים בסיסיים.
למה???