פוסט טראומה ודיסוצאציה וכיצד מתמודדים עם זה

בגיל צעיר חוויתי טראומה,ומאז אני סובלת מניתוקים וחרדות, אני עובדת ויש לי חברים מסביבי, מתפקדת כרגיל אבל בתוך עצמי אני כאובה ואבודה, הדבר הכי נורא שאני צריכה להתמודד איתו זה הדיסוצאציות , זה הניתוק הזה שבו אני לא מרגישה כלום, לא געגוע, לא אהבה , לא חיוך אמיתי , לא כאב לא כלום, כשאני כן מרגישה זה כאב בלתי נסבל שאי אפשר להכיל, אני מעשנת גוינטים כל ערב כי זה עוזר לי עם הכאב ומצד שני זה מקהה לי את החושים ומגביר דיסוציאציה, אבל אני צריכה לבחור אני מעדיפה להרגיש קהות מאשר את הכאב הבלתי נסבל הזה. אני מטופלת עי ציפרלקס ,ועם פסיכולוגים כל חיי,אני עושה מדיטציות , כותבת ביומן , עושה פעילות גופנית ועדיין נלחמת ברמה יום יומית , עכשיו אני קוראת את הספר נרשם בגוף שמסביר על כך שצריך לעשות כמה פעולות ,גוף מוח ונפש כדי להתרפא . אני עייפה ומקווה שאולי יהיה לך איזשהו טיפ/עצה למישהי שמרגישה אבודה בתוך כך הדבר הזה. כלא של עצמי. תודה.