נתק בין ילד להורים

שלום וברכה,
אני בשנות ה30 לחיי ומתגורר לבדי. מאז ומתמיד שני הוריי היו אנשים ביקורתיים מאד ואף טמפרמנטים(כולל התקפי זעם קשים, צעקות, ולעתים אף אלימות פיזית). הוריי התגרשו כבר בנעוריי אך יש לומר מיודדים מאד היום. מאז שעברתי דירה הם ניסו להתערב באופן כוחני ופולשני בנושאים מאד אישיים כמו ניקיון ותחזוק הדירה. פעם אחת הם ניסו להכניע את בעלת הבית לפנות אותי, ועשו זאת בדרך ערמומית מאחורי גבי(זה היה בדירה קודמת שלי). אנחנו הולכים למטפלת כבר שנה אבל למרות מאמציה הכנים לא השתנה כלום. לאחרונה אבי חטף פרץ זעם בטלפון, צרח עליי בצורה מטרידה וטען שהוא מנתק קשר בגלל שסירבתי להכניס אותו לבקר בדירה שלי לפני שבוע(הוא ביקש כוס מים אך הסברתי לו בנימוס שאני לא מכניס אותו לדירתי בשום אמתלה, כדי למנוע הערות וביקורת, ואז הוא טען שאני אגרום לו למות מהתייבשות). לפני כמה ימים במפגש עם אמא שלי אצל המטפלת אמא גם איבדה עשתונות לגמרי והחלה לצעוק ולהקניט אותי מילולית כי אני מסרב לתת לה להתערב בהרגלי הניקיון/לבוש/וכו' שלי. יצאתי באמצע המפגש כי ראיתי שהיא לא חדלה מהתנהגות מטרידה זו. גם המטפלת עצמה הייתה נתונה בהלם. אמא הכריזה על ניתוק מוחלט ובינתיים עומדת בכך. בגדול אני נשאר חזק ובעל ביטחון, אך עדיין תוהה מה ניתן לעשות עם הורים מסוג זה שאין כמעט שום סיכוי שיבינו את גודל מעשיהם. האם מניסיונך ישנה דרך להביא אנשים כאלו לשינוי לחיוב, או שזה מאבק אבוד ונתק חלקי או מוחלט הוא בלתי נמנע?

תודה
דני.