מה עושים??

הרופא אמר לי ללכת כל ערב 45 דק' הליכה איטית, הייתי בטוחה שבעלי ישמח על ההזדמנות וילך איתי,
אבל בשבילי זה סתם להסחב ולהגרר, ומה כל יום הוא חייב ללכת איתי? ואם הוא לא יוכל?!

איך מסבירים לבעל שאשה חייבת עידוד ותמיכה גם אם זה לא נראה לו, במיוחד במצבי, שאם לא רוצה שאחלה יותר חייב לתמוך בי ולהבין אותי??

מה שאת מתארת זו אנרכיה גמורה בחיי המשפחה,
אני חושב שאתם צריכים להעמיד גבולות לכל הנושאים בבית, כי בית ללא גבולות הוא אנרכיה. ילדים חייבים מסגרת וגם אם בתחילת הדרך זה יילך קשה, הפירות שתשאו בסוף המסע ישתלמו לכם וכולם יצאו מורווחים.

תודה על התשובה.
למה הכוונה לשים גבולות? אפשר קצת פירוט בבקשה??

אולי המינוח המתאים יותר הוא קביעת מדיניות,

כמו שאמורים (למשל) בממשלה לקבוע מדיניות,
כך גם בתא המשפחתי של כל אחד ואחת מאיתנו.

עלינו לשבת, לדבר ולהחליט על מדיניות אחידה בכל מה שקשור באחזקת הבית וגידול הילדים, כולל כל מה שקשור בכלכלת המשפחה. צריך להחליט על מדיניות ולפעול על פיה.
אם אין מדיניות, זו אנרכיה וכל אחד עושה מה שבראש שלו,
כל אחד מבין את הדברים אחרת ואיש הישר בעיניו יעשה...

יש לי שאלה אלעייך
מה את עושה בשביל בעלך?
את מצפה מנו להמון דברים
את יודעת מה הוא מצפה ממך ? האם הוא מקבל מה שהוא מצפה?
או בגלל שאת חולה את מסכנה ורק לך מגיע הכל?

קל מאד להגיד ....
אני חושבת שלבשל כל יום לכבוד הבעל מה שהוא אוהב, זה הרבה,
חוץ מלנקות ולסדר את הבית שזה א' ב' בשבילו ואין לי כוחות לזה, אני מתאמצת מאד כדי שיהיה לו נקי ומסודר, בגדים מגוהצים ונקיים.
אני יוןדעת שזה נשמע אווילי, אבל עם כוחות כמו שלי אנשים לא מסתכלים על ניקיון וסדר....
חוץ מזה בשביל לעשות למען השני צריך גם לקבל פידבק ועידוד,
כך שזה לא תמיד חכמה לדחוף את האף לכל מקום שנראה לך שאת מבינה...
(סליחה עם אני תוקפת)

ומעבר לכל אני תומכת ומעודדת גם במקום של הכי נראה לךי כי אני יודעת שזה חשוב לו... ועוד ועוד...

מרחמת על בעלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

את מזכירה לי מישהי שהייתי גרה איתה במעונות והיתה מפונקת בטירוף באמצע היום היתה מכבה את החדר היחיד ששלוש בנות גרו בה ואין .....חייבים להתחשב בה כי היא מסכנה בדיכאון ואומללה

אני לא יודעת אם את נשואה או לא, אבל אני לא מקנאת בך...
את כנראה מאד משכילה אבל לא מתאימה לתחום של יעוץ!
תסכימי איתי שלשבת כל היום מצאת החמה ועד צאת הנשמה מול מסך טלויזיה ומחשב זה לא דבר שאפשר ליחיות איתו,

אל תדון את חברך את שתגיע למקומו!!!

באמת לא היתי צריכה להתנהג ככה לא יודעת מה קרה לי באותו רגע,צודקת בהחלט סלחי לי!!!!!!

ובכן, זה די מסובך, והאמת היתלבתתי האם ליעץ לך. ראשית כל הייתי רוצה לדעת למה בעלך יושב כל היום מול המחחשב, כלומר הוא אינו הולך לעבוד?(אם תוכלי לענות לי, זה יכול לעזור)
ושנית, אני מציעה לך דבר כללי מאוד כמו שכבר אמרו פה בערך, תבחני את המצב. אל תתיעשי. אני יודעת שזה קשה מאוד מאוד. אדם לא צריך להיתיעש.
כמו כן אני מציעה לך לדבר איתו. תדברו אחד עם השניה. תנסו לבין איפו הבעיה פה או הטעות שנפלה. תנסולסדר את העינינים. את יודעת לדבר ולהגיד את שבלב לא קל, אך בהחלט חשוב מאוד.
זה עלול לגרום לשני הצדדים להבין אחד את השני טוב יותר(כמוון ברוב המקרים.)

בעלי עובד עם ילדים כבני 14-16 שנפלטו ממסגרות חינוכיות ויש להם בעיות עם ההורים...
וחצי מהיום יש לו זמן "פנוי"!
הבעיה היא שאני מרגישה שאני נותנת ונותנת כל הזמן, וכשאני מבקשת משהו- אם לשמור על הילד או לצאת יחד, אין לזה זמן או חשק ועצבים.
אני יודעת, קשה מאד להעמיד אדם במקום. מעבר מחיים חופשיים לחיים משותפים ולנהל בית קשה מאד!
אבל א"א לסחוט את הכוחות של השני.
לכן אני מחפשת עצה איך לעשות זאת בחכמה כי דיבורים לא כ"כ הועילו עד כה. בעלי הוא טיפוס רחפן ושוחר חופשיות בלי נטילת עול. ולכן זה קשה.

מקוה שהכל הסתדר מהר.