כשמשפחתך רוצה ברעתך?

שלום שמי "אלעד" בחרתי בשם בדוי כיוון שאינני מוכן להחשף כעת אני רק רוצה להרגיש שמישהו מקשיב לי....ומגיב. זהו סיפור חיי: אף פעם לא הייתי הילד הכי מקובל בכיתה ,אבל תמיד הייתה לי הרגשה טובה בקשר לעצמי ואנשים נמשכו לזה ונהיו לי חברים טובים בילדות ו עם אחד אני מהם אני בקשר טוב איתו עד היום. פחות או יותר ככה העברתי את חיי עד גיל 12 כשכולם מחבבים אותי ואני זוכר שאני מאושר הרבה פעמים למרות הצקות של ילדים שונים בגלל בעיות פיזיות שונות כמו שמיעה או גמגום. הכל השתנה מאז שאבא שלי ואח שלי החלו פתאום "לשים לב" אליי כלומר כמעט כל יום שחזרתי הביתה שמעתי עליי משהו רע ואבא שלי ואח שלי איימו עליי במכות כל יום בעקביות מבלי להסתכל לתוך העיניים ואם כן זה תמיד היה בבוז הם הסתכלו עליי כאילו אני נחות...כמובן שזה השפיע על היחסים שלי עם חבריי אני חושב שהם פשוט ניסו להקשיח אותי או משו לקראת העולם שבחוץ ע"י השפלות לפחות ככה אני רוצה לחשוב כי אז יהיה לי תשובה לכל הטירוף הזה שאני קורא לו התבגרות...הרבה בכי וזמן עבר עד שהבנתי שהם פשוט למרבה הצער בחרו להפיל על מישהו קטן מהם את העצבים,הרבה זמן האשמתי את עצמי חשבתי מה אני לא עושה בסדר ,למרות שהדבר הכי גרוע שעשיתי היה להבריז ממהשיעור... הרבה זמן הרגשתי כאילו אני באיזה ניסוי מוזר שעושים עליי, לראות מתי האדם נשבר כשאינו מקבל אהבה מאף אחד מסביב...אפילו אחותי הגדולה שתמיד הייתה כמו אמא קטנה כזאת שאני יכול להיות איתה כל היום והיא תמיד תחייך , בחרה להיות אדישה ולצדד בהם אבל היא הייתה יודעת איך לשחק...באירועים של בני משפחה תמיד היא הייתה מחייכת אליי כאילו היא האחות המושלמת זה קרע לי את הלב שיש לי משפחה כזו...אבל ידעתי שאם אוותר ואכנס לדכאון שום דבר טוב לא ייצא ממני ולא רציתי שזה יקרה...ככה הצלחתי לגרד עוד כמה חוויות טובות בחיים אבל תמיד הרגשתי שאני חי בשקר ושלא מגיע לי לחיות ככה...אני אדם טוב. אבי תמיד בז לי ותמיד אמר לאחרים בפומבי את החסרונות שלי ,ותמיד הרגשתי רע עם עצמי לא היה לי ברירה...אף אחד לא הוכיח לי אחרת...אבל למרות זאת החלטתי להרים את הראש וסיימתי עם ממוצע 80+ עשיתי צבא וקיבלתי תעודה של חייל מצטיין נחמדה כזו,והיום אני רוצה ללמוד לאוניברסיטה...וגם היום הוא אומר שלא ייצא ממני כלום גם אח שלי אומר לי שלא ייצא ממני כלום ושאני אפס...תמיד פחדתי להביא בחורה הביתה פחדתי שהסיוט יתחיל מחדש. מה אני עושה? איך יוצא מן הסיוט וגורם להם להבין שהם גרמו לשנים הגרועות בחיי? אני לא רוצה להיות אחד שמנותק מהמשפחה שלו למרות הכל מה הפתרון?