טראומת אישפוז במחלקה סגורה

אני יודע שזה נשמע כמו דברים קטנים אבל כל החוויות האלה יצרו אצלי הרגשה שאני כלום ..השפלה..מחיקת הכבוד העצמי, והכי גרוע היה שכל הזמן מתצפתים עליך ורושמים עליך דברים, ומתייחסים אליך כאילו שאתה משוגע.. זה נכון שיש שם אנשים באמת לא הכי בריאים בנפשם אבל אני לדוגמה הייתי רק מדוכא, ועשו ממני סכיזופרני. אני חושב שכל אחד שהיה נחטף מביתו היה מתנהג קצת מוזר כתוצאה ממהלם.. וגם זה שהכריחו אותנו לבלוע תרופות שבכלל לא רציתי, ובדקו לי מתחת ללשון כאילו שאני איזה סוס... והתרופות האלו השפיעו עלי באופן נורא מבחינה פיזית ורציתי להתלונן אבל אמרו לי שאני צריך לדבר עם הרופאה על זה רק בעוד יומיים והיא כמובן לא הסכימה שאני לא אקח את התרופות..אני חושב שזה דבר נורא שמשתלטים ככה על הגוף של האדם ,כולאים אותו בניגוד לרצונו במחלקה סגורה מוזנחת , גורמים לו להיות העבד של הצוות שמאיים עליו שהוא יקשור אותו ל4 שעות (!) על כל ביטוח לחוסר משמעת מצידו, ומסממים אותו בכפיה בתרופות עם תופעות לוואי איומות. בסופו של דבר האגודה לזכויות האזרח מינו לי עורך דין, ואז היחס קצת השתפר, כשהצוות ראה שיש לי הגנה ואחרי יומיים שהעורך דין הסתובב במחלקה ודיבר שם פשוט שיחררו אותי עוד לפני ועדת ערר (ואני תוהה- אם הייתי חולה כל כך מסוכן לעצמי ולסביבה איך זה ששיחררו אותי ככה בלי שום שיחה ובדיקה מעמיקה) עוד דבר שנורא הפתיע אותי לרעה בבית חולים: לפני שהתאשפזתי הייתי בטוח שבמקומות כאלה יש המון תמיכה ופרגון ועידוד לחולים שסובלים נורא, שיש פסיכולוגים שמדברים איתם כל יום (לא היו בכלל כאלו), אחים רחמנים שסועדים אותם עו"ס שדואגים לזכויות שלהם..ומתנדבים שעושים איתם חוגי יצירה והעשרה בשביל הנפש. במקום זה פשוט אנשים מסתובבים כמו אסירים בחצר בית הסוהר עכל היום באפס מעשה והתעסוקה הכמעט יחידה שלהם היא להתחמק מהצוות שרודה בהם..אז נכון, היתה שם אחות אחת נחמדה שיצאה קצת מהאקווריום ודיברה עם המאושפזים אבל רוב הצוות היו אנטיפטים באופן נוראי ועם הרופאים בכלל אי אפשר היה לדבר, גם כשהם הואילו בטובם לבקר במחלקה. כאילו שהרופא הוא איזה סוג של אלוהים בלתי מושג ולא נותן שירות שאמור לדאוג לחסרי הישע והסובלים. בית החולים היה מוזנח, השירותים די מלוכלכים וגם המקלחות.. בסך הכל היתה לי הרגשה שזה מקום שכולאים בו אנשים כדי שיתפגרו בו ולא מרפאים מחלות נפש כמו שחשבתי לפני שעברתי את כל זה..

היום כשאני קורא באינטרנט או רואה בטלויזיה תחקירים על התעללויות כלפי מאושפזים במחלקות סגורות קל לי מאד להאמין למה שאני שומע.. אני לא יודע אם מה שעושים לאנשים בבית חולים נס ציונה גובל בפלילים, אבל אני משוכנע שנעשה שם דיכוי נוראי , עוול השפלה ביזוי ותיוג של החולים שהם רובם אנשים טובים וסובלים ובפירוש לא מסוכנים לחברה.. העניין הוא כזה .אני מספר על כל זה גם שידעו וגם כדי לשאול איך להתמודד עם כל זה. - מאז יש לי סיוטים כל לילה , יש לי פלאשבקים של האישפוז ההוא . אני חולם שכולאים אותי ומסממים אותי וקושרים אותי, כאילו שהייתי בשבי הסורי ולא בבית חולים במדינה דמוקרטית וחופשית. אני לא מסוגל להשתחרר מתחושת הקורבן והרדיפה וההשפלה שעברתי, ויש לי מחשבות על נקמה, שאם אני אתפוס את אחד מאנשי הצוות ברחוב אני אתן לו מכות בתור עונש על מה שעוללו לי, ולפעמים אני מפנטז שאני מגיש תביעה יצוגית נגד בית החולים, או מתלונן במשטרה על ההתעללות ואז עוצרים את הסגנית של מנהלת המחלקה וחוקרים ומפטרים חצי מהצוות..אבל אני יודע שאני חסר אונים ואין לי כמעט מה לעשות בנידון חוץ מלכתוב את כל הכאב והתסכול שלי בפורומים ולקוות שעוד אנשים ידעו מה קורה במקום הזה, שנמצא רחוק מהעיר, על גבעה מבודדת ומוקף גדרות תיל. מה שקרה שבמקום לעזור לי במצב מצוקה שהייתי נגרמה לי טראומה שכבר שנתיים לא עוברת ויכול להיות שתלווה אותי לכל החיים.. והכי גרוע שאין כמעט עם מי לדבר על זה. הפסיכיאטרית שלי כמעט פרצה בצחוק כשהיא שמעה שאני בטראומה מהאשפוז, היא לא מבינה מה קשה בזה.....אני כבר לא יודע איך להתמודד עם כל המטען הזה. אני רק יודע בוודאות שבפעם הבאה שאני ארגיש מצוקה נפשית חריפה (למשל מחשבות אובדניות) אני לא אפנה לפסיכיאטרית שלי ולא לפסיכולוג או עו"ס כדי שלא יוציאו עלי הוראת אישפוז שבקלות שוללת את החירות שלך אבל זה מאסר ללא תאריך שיחרור.. לי היה מזל גדול שיצאתי אחרי שבוע, יש הרבה אנשים שנשארים גם חודשים בניגוד מוחלט לרצונם גם אחרי שהם כבר מרגישים טוב.... זהו, תודה על הקריאה והתגובות מראש.. ירון

... בכל מקרה אין לי קשר לאריקים האחרים בפורום..

זה קצת מוזר ההודעה שינון כתב נכתבה ב 2008

יכולים לעשות סוף למה שקורה במקומות הללו. בושה וחרפה.

כמו סרט אימה זה נשמע. פסיכופלצת. אמאאאאל'ה.

שלום לך
תודה על הוידוי
באמת לא הרבה אנשים מכירים את החויה מבפנים
זה בהחלט נשמע נורא
יש לי רק כמה הגיגים
נראה לי שהיחס שקיבלת לא מוצדק
אולם יתכן שהיית בסכנה אובדנית ואם לא היו עושים זאת אולי לא היית כותב עכשיו שורות אלה בפורום זה
צריך לזכור שיש אנשים שמתים מרגע אחד של יאוש שנראה שאין ממנו מוצא
חוץ מזה, אם הפסיכיאטרית צוחקת לחוויותך, אולי צריך לדבר איתה על כך, שזה מרגיש שגם היא מזלזלת בך...
שוב תודה על הכנות
אולי יום אחד תרצה אתה להתנדב במקום כזה ולהכניס בו שינוי באוירה מבפנים...
בברכה
סיגל לוי

קראתי את מכתבך ומאד הזדהיתי עם הרגשות שמאפיינים לפעמים גם אותי, והרבה אנשים שלא מספרים וחבל שכך. עשית מעשה גדול מאין כמוהו בכך שהזהרת הרבה אנשים מהסכנה שיכולה להיות באשפוז כפוי. החוויה שעברת ודאי לא נעימה, אך אני מעריץ אותך גם על כך שעמדת בדבר שלדעתי הוא אפילו גרוע משבי, וגם על כך שסיפרת על זה. ממכתביך אני שם לב באמת שאתה אחלה בן אדם. אורן.