מה לא בסדר איתי?

אני מסתכל מסביבי מה חברים שלי עושים ואיך קרובי משפחה שלי חיים את החיים ומרגיש לא בסדר עם עצמי.. כאילו כל החיים אני שואף לבינוניות ואפילו למטה מזה.. את התיכון סיימתי עם ציונים בינוניים-נמוכים בעיקר בגלל חוסר מוטיבציה להתמסר לכל זה וכמה חברים שאני כבר לא כל כך בקשר איתם.. בצבא התגייסתי ליחידה לא מובחרת במיוחד ושירתתי שם בלי שום רצון להתקדם או להתבלט בזמן שחברים שלי הלכו לחי"ר וסיירות,, ואחרי זה הלכתי ללמוד ב.א. כללי שגם אותו סיימתי ממש לא בהצטיינות, אבל נהניתי מהלימודים.. והתוכניות שלי לחיים באופן כללי נכון לעכשיו זה למצוא עבודה פשוטה כמו פקיד בדואר או דוור או מזכיר באיזה משרד , ולשכור דירה קטנה איפהשהו בעיר ..לא רוצה משכנתא ולא רוצה להתעשר בבורסה לא רוצה מכונית משלי..העיקר שיהיה לי מספיק כסף להתקיים בצניעות ופעם בשבועיים ללכת לקולנוע או לפיצריה... אני לא בטוח שאני רוצה בת זוג כי קשר זה מחייב ,כרגע אין לי אף אחת, ואם כן אז שתהיה מישהי נוחה, ואין לי דרישות מיוחדות ממנה, לא אכפת לי שהיא תהיה חכמה או יפה במיוחד, אבל לא נורא אכפת לי אם היא תהיה גם סטנדרטית.. לא יודע פשוט לא כל כך אכפת.. למה אני מתאר את כל זה? כי מסביבי כולם הישגיים נורא. רוצים לעבוד בהייטק לנסוע במאזדות, לטייל מסביב לעולם, ולזיין כמו שפנים ואני כאילו מחוץ לכל זה ומרגיש כמו עב"מ..והאמת שלפעמים אני מרגיש קצת ריקנות מבפנים, אבל אין לי מוטיבציה לכלום.. אולי אני כבר מבוגר מדי לשנות ,לא יודע להסביר את זה.. מוזר . . מפחד שיום אחד אני אתעורר ואצטער שהעברתי ככה את כל החיים בניוטרל, אבל בינתיים נוח לי ככה.. מה עושים?