שלום...

יש לי בעיה.... אני לא נהנית מכלום, אני כל הזמן בוכה, לא באלי לעשות דברים כיפיים, רע לי כל הזמן והסיבה היא שאני חושבת שגם ככה אני אמות מתי שהו אז מה זה שווה.. אני כל הזמן חושבת על מוות אפילו שאני רואה אנשים בטלוויזיה אני ישר חושבת על הגיל שלהם ועל כמה שהם מסכנים שהם מבוגרים ושהם עוד מעט ימותו..(ואני כולה בת 14) פעם חשבתי על קרירה, ועכשיו אני לא חושבת על קרירה כי אני יודעת שכשאני אגדל החיים שלי יהיו יותר קצרים. כל הזמן יש לי כובד על החזה ואני מ-ש-ת-ג-ע-ת!!!!!!!!!! נימאס לי כבר לחשוב על מוות!! אני רוצה לחשב על החיים אבל אני לא מצליחה.. אני לא מבינה אנשים שאומרים לי דברים. לדוגמא: אחותי אמרה לי "איזה באסה שנולדתי שמנה" ואני אמרתי לה "מצטערת שאני לא יכולה להבין אותך..." לא הצלחתי להבין אותה כי אני חושבת שגם ככה כולנו נמות בסוף... ופעם יכולתי להבין אותה ולתת לה עצות... תעזרו לי בבקשה.. מה אני יכולה לעשות בשביל לחשוב על החיים ועל העתיד שלי במקום לחשוב על הזקנה שלי ועל מוות... תודה מראש.

בבקשה תענו לי מהררררר כי יש לי בעוד שבוע בערך מבחן חשוב ואני לא מרוכזת בו בגלל בעיה זו...

שלום לך
זה די טבעי שיש שלבים בחיים שחושבים יותר על המוות ומנסים לתפוס את הרעיון
בדרך כלל, אנחנו די מתכחשים לרעיון ולא חושבים על כך כל רגע אולם זה נכון, בסוף נמות
זה עדין לא עושה את החיים חסרי טעם
ואולי להפך
יש גם אנשים שדווקא כשחלו או היו במצב של סכנה הבינו פתאום שחבל לבזבז את הזמן כי לא יחיו לנצח
זה גרם להם דווקא לנסות למשש את החלומות שלהם, להוציא את המירב מתקופת חייהם
יש לך עוד כל כך הרבה מה לטעום, להספיק, להתרגש
להיות נערה בוגרת
אישה
אמא
סבתא...
לבחור לך עיסוק שתמצאי בו עניין, מימוש
כל העתיד לפניך, גם אם הוא לא ימשך לנצח

אם בכל זאת מה שכתבתי כאן לא עוזר, ואת חושבת על המוות באופן אובססיבי ולא מסוגלת לחשוב על משהו אחר, אולי כדאי שתפני לעזרה מקצועית
בהצלחה ותהני מהחיים
סיגל לוי