רגשות כואבים

אני בת 31 ונשואה כשנתיים,ללא ילדים. אני מאוד אוהבת את בעלי והוא אותי, והקשר הזוגי סה"כ טוב. בעייתי היא שמאז ומעולם הרגשתי איתו שאינני מקבלת את מלוא האהבה והרגש שאני זקוקה להם. אני זקוקה להרבה רגש, חיבוקים ונתינה, וגם נותנת המון מעצמי, באופן טיבעי. הקשר ביננו יותר לוגי ופחות ריגשי. במסגרת לימודי הכרתי לפני שנתיים בחור רגיש, חכם, פנוי ומקסים, שנמשך אלי - כאדם, ופיזית, ועם הזמן - מבלי לשים לב- התאהבתי בו. במשך חודשים חשבתי עליו ללא הרף, רוצה אותו לידי, מתקשה להרדם בלילות, רוצה להתקרב... לא האמנתי שאוכל להתאהב בגבר אחר כשאני נשואה, (ועוד לאדם מקסים כמו בעלי!) והידיעה הזו זיעזעה את עולמי הריגשי. הבחור אני דומים ברבדים רבים, (גם בתקשורת הריגשית) ויש ביננו יותר במשותף (תחומי עניין, עומק רגשות...) ממה שיש לי עם בעלי. הקשר איתו מושתת על שיחות פתוחות (הוא יודע שאני מאוהבת בו) והמון רגש וחיבוקים. לאחרונה החלטנו להתנתק, כיוון שהבנו שבדרך זו נגיע מהר מאוד לקירבה פיזית מעבר למה שהיה עד היום, אותה שנינו מאוד רוצים - אך עוצרים עצמנו. (הוא ממשיך בחייו -יוצא עם בנות וכו') אני מבינה שהבחור הראה לי על מה אני צריכה לעבוד ומה חסר בחיי, וכיום אני בהתמודדות מול עצמי (ממש מנסה להתגבר על ההתאהבות הזו, להפסיק לבכות וכו') ומול בעלי. בעלי ידע מאז ומעולם שיש חוסר מסוים ברגשות שאני מקבלת ממנו (וקצת השתפר במהלך השנים- למד קצת לגעת, לומר... ). לאחרונה סיפרתי לו שגבר אחר נתן לי רגשות, שהייתי קרובה להתאהבות בו,(לא רוצה לפגוע בו יותר ולומר שהתאהבתי) שהזדעזעתי מזה ואני רוצה שהוא- בעלי- יהיה האדם הזה, שנותן לי רגשות עמוקים וחמים, שמחבק, עוטף... כצפוי, בעלי נעלב. הוא לא הבין איך אני בחוסר- עם האהבה שלו, בעיקר כשהוא מנסה לתת יותר -כי דיברנו המון על הנושא במהלך השנים. (הוא הסכים ללכת לטיפול זוגי- ביררתי עלויות וראיתי שהמחיר לטיפול גבוה מאוד ואנו בחובות ולא יכולים ללכת לטיפול כזה.) אני מאוד חוששת שאני מצפה לבילתי אפשרי- שבעלי יהפוך להיות רגיש ואוהב יותר (אין לי ספק בכך שהוא אוהב אותי, אני יודעת זאת- אך לא מרגישה זאת מספיק). ברור לי שאני לא יכולה לעצב אותו לפי רצוני ולהוציא ממנו בכח משהו שהוא כניראה לא יכול להביע, וכניראה שיהיה עלי להשלים עם ההבנה שזה המקסימום שאקבל ממנו ריגשית (אנחנו יחד כבר 6 שנים). אני מתלבטת איך להמשיך מכאן - האם כדאי לי להשלים עם המצב- ולקבל על עצמי את החוסר? אני לא רוצה לעזוב את בעלי, אני מאוד אוהבת אותו ובשאר התחומים אנו מסתדרים טוב, אך אני בחוסר מסוים ב-6 שנים האחרונות, ואני לא בטוחה כמה עוד אוכל להמשיך כך... קשה לי עם ההתאהבות הזו, (והכאב הנלווה להתרחקות עדיין לא מרפה) וכיום, יותר מתמיד -החוסר בולט, כיוון שקיבלתי את עומק הרגשות ההם, אותם אני כ"כ רוצה ועכשיו אני יודעת בדיוק מה אני מפסידה... אשמח לכל עצה ודעה- ממש קשה לי. תודה!