היא חסרה לי

שלום לילי
אין שום ספק עד כמה היא הייתה יקרה לך
וכמה היא חסרה לך

אבל הוא תהליך
לוקח זמן לעכל אותו
יתכן שאת מרגישה כעת סוג של דכאון
ההכרה הקשה הזו שזה בלתי הפיך
שמה שאת מתגעגעת אליו כבר לא ישוב עוד

נסי לשתף מישהו שיוכל להבינך
אולי מישהו שעבר משהו דומה
אולי מישהו שאמך הייתה יקרה לו מאד

הקושי הוא לשמור הכל בפנים

מותר גם להזיל דמעה בחברה ותתפלאי כמה תמיכה ואמפתיה תקבלי

זה באמת עצוב וקשה
זמן לא מרפא הכל אבל הוא כן עוזר בהדרגה לעכל את המצב
מקוה שהקלתי במשהו
סיגל לוי

שלום לך, גם אמא שלי חולה בסרטן כבר כמה שנים, אני כ"כ מבינה אותך, אני קשורה מאוד לאמא שלי ועצם זה שהיא חולה ואני צריכה להתמודד עם האפשרות הזאת גורמת לי לעיתים לא לתפקד, אני יודעת שכל פעם שאני חושבת על זה יש לי כאב כזה שהוא פשוט בלתי נסבל, בייחוד לאור העובדה שאנחנו יחסית צעירות (אני בת 26) והאובדן של אמא בגיל זה פשוט קשה. כמוך, אני לא משתפת אנשים ברגשות שלי ומשחקת אותה מאוד חזקה אבל מבפנים אני פשוט זועקת, אני חושבת שגם בשבילי וגם בשבילך צריך לשתף אדם שאת סומכת עליו, גם אם הוא לא יידע לענות לך , הוא לא צריך, רק שיהיה שם בשביל להקשיב ושתוציאי את זה. כי זה פשוט יתפוצץ מבפנים. אם תרצי לדבר - אני אשמח.

שלום לך...למי אמא לא הייתה חסרה? אני אפילו לא רוצה לדמיין את המצב שאת נמצאת בו...(משתתפת בצערך) ואנשים שאומרים שאת חזקה ונשארת אותו אדם...בולשיט ...או שהם לא מכירים אותך או שפשוט הם חושבים שאם יגידו לך שאת חזקה אז זה באמת יחזק אותך...כי הרי במצב כזה אנשים לא יודעים איך לנחם כ"כ...מאמי אני לא מתיימרת להבין אותך אבל אל תתביישי לדבר על זה..אל תתנצלי על מה שאת מרגישה... אם יש לך מישהו קרוב...או אפילו סתם אדם שנוח לך לדבר איתו..פשוט תבכי לו!!! תוציאי הכל!! תשחררי קיטור....קיצ מותק...אמן ולא תדעי עוד צער!!