יאוש וויתור

שלום רב, אמו של בן זוגי סובלת כבר שנים רבות ממחלת לב, היא עברה כבר כמה וכמה ניתוחים ומצבה ע"פ הרופאים לא טוב. היא מטופלת בהרבה תרופות שמחלישות אותה. מדובר באישה מקסימה, חמה, מצחיקה טובה, אהובה מאוד ואוהבת עוד יותר, בת 56, מחלתה מאלצת אותה להשאר בבית כל הזמן ולהמנע מפעילות גופנית כלשהי, אפילו הכי קלה שיש. ישנם כמה וכמה דרכים בהם על פי דעת כולם מצבה יוכל להשתפר בהרבה (להגיע לכל הבדיקות הדרושות, להשמע להוראות הרופאים, להמנע באמת מכל פעילות, להרגיל את עצמה לתזונה נכונה ובריאה יותר וכדומה) אך היא מסרבת להקשיב ומסרבת להשמע להוראותיהם של רופאיה. היא נמצאת כל היום בין קירות הבית הקטן, כשכל ילדיה כבר עזבו את הבית, ( כמובן שהם מגיעים המון לעזור אבל בכל זאת רוב הזמן היא לבד) אין לה כוחות לטפל בנכד הראשון החדש שלה, היא לא יכולה לתחזק את הבית. לאחרונה גם נפגעו לה מיתרי הקול והיא רוב הזמן צרודה. לדעתי זה נובע מתחושת יאוש, חייה לא קלים, היא לאט לאט מאבדת את שמחת החיים הנפלאה שלה ונראה כי היא בשלבים של הרמת ידיים... אין לנו ספק שזה מוקדם מידי, שעל ידי שינוי אורך חייה, הרגלי התזונה שלה וטיפול במצב היאוש שהיא נמצאת בו היא תוכל להאריך את חייה בשנים רבות... רציתי לשאול אם יש איזהשהו טיפול פסיכולוגי שעוזר לחולים במצב כזה ? למי ניתן לפנות ?