חרדה, המומה , עיפה מהמצב

אבי בן 88 . חלה בדמנציה, מטופל באקסלון. אמי צעירה ממנו בכ 8 שנים. מזה 3 שנים לא ישנים יחד.השבוע צלצלו לאמי המפלגה , ומתברר שאבי עשה לאמי את המוות עם מי היא מדברת, עם מי היא בוגדת... כל השנים אבי היה הדמות הדומיננטית בבית. עכשו היא המרכז, ןסביר להניח שקשה לו עם זה. הוא מודה לכך שהוא לא זוכר. היא לועגת לו על תגובותיו. כאשר אני מנסה להסביר לה שזו מחלה לא מוכנה לקבל. לאמי מצאו גידול שפיר בראש לפני כחצי שנה. בינתיים שניהם מתפקדים: עושים קניות, אמי מבשלת, אבי קורא עיתון ,רואה טלויזיה , יורד לבנק לדואר וכו. מידי פעם מדבר אלי בלשון זכר. וכאשר אני מפנה את תשומת לבו לכך הוא טוען שלא מבין למה. כאשר לחוץ יש בעיה בשליפת המילים. הערב אמי העירה את אבי כדי שיעזור לה במשהו . הוא פתח את הדלת . היא שאלה אותו לאן הוא הולך, והוא ענה לבית ההוא. אמי צלצלה אלי. הגעתי.הוא לא הצליח לפתוח את העינים. התלונן על כאב מאחורי האוזן. חזר על ענין הבית שרצה ללכת, ולא נתנו לו. אחותי שוחחה עמו בטלפון. דיבר מעט אך לענין. המומה מהמצב. מה אפשר לעשות?