עצובה ומדוכדכת.

היי אני בת 31 וכל חיי הייתי בחורה שמחה ומאושרת. תמיד צחקתי וחייכתי לעולם. גם בתק' פחות טובות ידעתי לעבור הלאה ולהמשיך... יש לי סיפור חיים לא כל כך פשוט. גדלתי עם הורים מקסימים , אבל היו המון מריבות וצעקות בבית. אבא שלי סובל מבעיות נפשיות ולכן הייתי נוכחת בהמון מריבות וצעקות כלפיי כל אחד/ת מאיתנו לאורך כל השנים. אך על הכל הצלחתי להתגבר ולהמשיך עם האופטימיות שלי והגישה החיובית.... היום קשה לי להרים את הראש ולחייך. ואתם בטח שואלים למה... עברה עליי תק' מאד לא פשוטה! פרידה מבחור אחרי 9 חודשים - היו לנו המון מריבות וחילוקי דעות אך למרות הכל תמיד האמנתי שבסופו של דבר הדברים יסתדרו אבל לא כך קרה! הבחור פגע בי עד עמקי נשמתי והעליב אותי. הוא התבטא במשפטים שגרמו לבטחון העצמי שלי להתרסק. אין לי מושג למה נשארתי שם , למרות היחס שלו... אתן לכם מס' דוגמאות: "את חושבת שאת יותר יפה מימני?" "מה את חושבת שכל פעם שתבכי אני אבוא?" אני בחורה רגישה מאד מאד!!! נוסף לכך עברתי לגור בדירה שכורה לבד. יש לי את השקט שלי ואת הפינה שלי אבל פתאום קשה לי מאד. עם כל זה התחלתי עבודה חדשה לפני כחודש וחצי והייתי בטוחה שהנה דף חדש ואז מה קרה???? יש כאן בחורה דיכאונית מהעולם שכל בוקר בו הייתי מגיעה עם חיוך ומצב רוח היתה מספרת לי כמה רע לה ולא טוב לה והגישה שלה שונה מהגישה שלי לחיים...ובלה בלה בלה ופתאום כל הדיכאון שלה עבר אליי מה קורה פה???????????????? חשוב לי לציין כי תמיד תמיד הייתי בחורה כל כך מאושרת ושמחה ואנשים רבים סיפרו לי את סיפור חייהם ואני ייעצתי להם , אבל זה לא השפיע עליי...יש לי חברה שבמשך שנה ניסיתי לעודד אותה ולתמוך בה...אולי הקירבה הזו גם עשתה לי רע והיום הכל השתנה... לפעמים אני יושבת עם עצמי וחושבת רגע מה יש לי בחיים האלו??? כל המצב הזה מוזר שונה ואני רוצה לצאת מימנו...מהר ככל האפשר!!! מה עושים????? אני לא יודעת מה קורה לי ואני רוצה לחזור להיות מי ומה שהייתי! בחורה שופעת בטחון עצמי מחוייכת ושמחה!