יש דבר כזה משבר גיל העשרים? :)

היי, אני נמצאת בשלב בחיים שאני מרגישה שהכל קריטי, כלומר ההחלטות שאני לוקחת הן אלה שיקבעו את העתיד..אני שנה וחצי אחרי השחרור מהצבא (בת 22 ) ואני מרגישה שאני עדיין לא מצליחה להיכנס ל"זרם" ולשחות בו כפי שהייתי רוצה.. אני נמצאת בשלב שאני די "יושבת על הגדר" ומתכננת בראש כל מיני תכניות אך אני לא מצליחה לממש אותן.. אני מאוד רוצה להתחיל לרקוד באופן מקצועי אבל התכנון זמן שלי גרוע ביותר ואני לא מצליחה להביא את עצמי למצב שבו אני מנצלת את כל שעות היום לדברים חיוניים כמו לימודים אקדמיים, תחביבים שהייתי רוצה להעמיק וכו'.. אני מרגישה שהזמן שלי ממש נוזל לי מהידיים..אני לא רוצה להתעורר בגיל 40 עם הרגשה של החמצה..אני יודעת שזה הגיל שאני צריכה לעשות את הדברים האלו, אני פשוט לא מבינה למה אני נתקעת ככה... אני גם מרגישה שהכל השתנה מבחינת החברות שלי..אם פעם הייתי צריכה לדבר עם חברה טובה אז הייתי מתקשרת והיא היתה שם בשבילי, אבל היום כל אחת עסוקה בלימודים שלה, עם החבר שלה ולמרות שאני יודעת שחברות שלי אוהבות אותי אני מרגישה שאני די לבד ושלא באמת הן נמצאות שם בשבילי כמו שהן אומרות.. עוד דבר שמפריע לי ובטח שלא תורם להרגשה הכללית היא פרידה מאדם שהיתה לו חשיבות רבה בשבילי..הוא לא נפטר או משהו כזה, פשוט החלטנו שלטובת שנינו ולטובת הסביבה עדיף שלא נהיה בקשר יותר..(הוא נשוי).. אני בן אדם שלוקח לו זמן להיקשר לאנשים אבל אם אני נקשרת אז זה עד הסוף..חסרות לי השיחות איתו ובכלל לדעת מה קורה איתו(למרות שלא היה מעבר לשיחות)..מצד שני אני מאוד מציאותית ואני יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות..פשוט קשה לי נורא ואני ממש מבואסת בגלל זה.. בקיצור אני לא יודעת בדיוק למה כתבתי את פה אבל הרגשתי שאני צריכה להוציא את זה החוצה..