צער מהמשפחה בקשר לעזרה לאמא,

שלום רב. אני בת 46 נשואה פלוס שלושה ילדים ב"ה.זה זמן רב אני עוזרת לאמי. אמי בת שמונים וחמש .אני כל הזמן הולכת אליה והולכת איתה לרופאים וכו'. כל העזרה הזאת התחילה לפני כשמונה שנים כשהיא עברה ארוע מוחי לא קשה מדי.החיים שלי מאז היו מאוד סביבה.לדוגמא, כבר שמונה שנים אני מתקשרת אליה יום יום כדי להזכיר לה לקחת תרופות. לדוגמא הייתי באמצע מבחן גדול בקורס שעשיתי והייתי צריכה להפסיק את המבחן באמצע כי התקשרו אלי שאמי לא מרגישה טוב, והיא לא מוכנה ללכת לבית חולים חוץ ממני. כמובן שלא יכולתי להשאיר אותה ככה ועזבתי את המבחן כדי לקחת אותה לבית החולים.כמובן שאחר כך ישנתי בבית חולים ימים ולילות וכו'.מכיון שהדבר היה כרוך בהרבה עצבים מצדי ומצד ההתייחסות לאחי ולשלוש אחיותי, אז החלטתי לקחת את זה כמצוה וכעבודה. אז עד היום שאני הולכת לאמא שלי אני מתייחסת לזה כמו עבודה ולא כמו שזה אמא שלי, אחרת הייתי משתגעת. אני רוצה לציין שאני הקטנה במשפחתי,אני רוצה גם לציין שאמא שלי לא בן אדם קל, ואני אחד היחידים שמסתדרים איתה ברמה כזאת שאפשר לעזור לה ולשוחח איתה.כשניסיתי להביא לה עזרה מבחוץ היא לרוב התלוננה וזרקה אותם.היא אישה מאוד איטלגנטית אבל לא יודעת לתקשר עם אנשים בכלל. רק ברמה של לדבר על פוליטיקה וזהו.אני רוצה לציין שנכדות ישנות אצלה כל לילה ובכלל היא לא נשארת לבד. יש לנו תורנות מסביב לשעון. סליחה שאני מאריכה כל כך אבל עכשיו אני אסביר את עיקרי הבעיות שלי. בשנה האחרונה אמא שלי צריכה המון עזרה, כולל עזרה בשירותים פעמים רבות. וכמובן גם ברחיצה. אני עוזרת לה המון. מזה כשנה היא הסכימה להתרחץ רק איתי. אני באה אליה כל יום. אני ממש על סף התמוטטות ואמרתי לה שאני אתמוטט אז היא הסכימה שאני אביא אישה לכמה שעות בבוקר,ויש לה עשר שעות מבטוח לאומי שבאה אליה אישה, אבל איתה היא לא מתרחצת וכמעט לא הולכת לשירותים, כך שאני עדיין באה כל יום בצהריים. אבל יותר מכל , ולכן אני כותבת אליך זה ההתייחסות של האחיות שלי. הן לא מוכנות להכנס איתה לשירותים!! יש לי שלוש אחיות שמסוגלות לעשות זאת אבל אינן מוכנות. ביום חמישי דברתי עם אחותי רינת על כך והיא אמרה לי: אני לא אכנס עם אמא לשירותים!! אני אביא עוזרות (אין לה כסף היא אומרת שהיא תתרים אנשים) אבל אני לא אכנס עם אמא לשירותים ,וכך גם שתי האחיות האחרות שלי ,רק שהן לא כל כך מדברות על זה , אז לפחות זה לא כל כך מציק לי.עכשיו אני שואלת איך מתמודדים עם כזה קונפליקט ?! אתן לכם משל, זה כמו שיש לאמא שני ילדים אחד עובד קשה ומפרנס לגמרי את האמא, והשני אומר: אני לא מוכן לתרום שקל, ויש לו אפשרות לזה. אני רוצה לציין שהכל נופל עלי ועל משפחתי.אצל בעלי במשפחה שלו גם האמא צריכה עזרה אבל שם כולם נכנסים איתה לשירותים. אגב בעלי עבר נתוח לב לפני כמה שנים. איך מתמודדים עם הצער והתסכולים מהמשפחה? תודה רבה מירי