פחד התבטאות נורא.

היי, אני בת 22 ,ויש לי בעיה שדיי מפריעה לי ביום יום. יש לי פחד מהתבטאות.הפחד מהתבטאות הזה נובע מחחש שיחשבו שאני טיפשה,או שלא יבינו אותי כפי שאני רוצה שיבינו אותי. אנשים שקרובים אליי נורא קל לי להתבטא וליעץ,זה בא לי בצורה הכי קלה ופשוטה שיש,אך שזה מגיע לאנשים חדשים שאני מכירה עם הזמן,אני בעיקר שותקת. קשה לי עם זה נורא.זה פוגע בי בצורה נוראית.ואני גם אתן הסבר, יש לי חבר כבר שנתיים וחצי,הוא גר לבד הוא לא גר עם ההורים.מידי פעם אנחנו הולכים פעם לאמא ופעם לאבא(הם גרושים).אנחנו אומנם כבר שנתיים וחצי ביחד אבל אני התחלתי להכיר אותם רק בשנה האחרונה. מה שאני רוצה להגיד בכל זה,שבגלל שהוא לא גר עם ההורים ואנחנו לא רואים אותם יותר מידי.אז נורא קשה לי להפתח לאמא שלו או לאבא שלו ולדבר איתם שיחה נורמלית.אני בעיקר שותקת כל הזמן .ככה זה גם עם אח שלו,אח שלו טיפוס כזה ששופט אנשים על סמך כלום.הוא עו"ד אח שלו כל הזמן רומז לי על כך שאני כל כך שקטה ולא מדברת יותר מידי.בכלל המשפחה שלו פיתחה כלפי סטיגמה כזאת של "אחת שלא מדברת,שלא מוציאה מילה מהפה". זה שובר אותי כי קשה לי להפתח בקלות ,אני צריכה להכיר את הבנאדם בצורה כל כך טובה בשביל להתפח בפניו ובאמת להתחיל לדבר.וגם אז אני אחשוש מחוסר הבנות. אני נורא רוצה להתקרב למשפחה של חבר שלי ,כמה שיותר.אבל מתקשה בטירוף ופה החסרון הזה של ה להפתח פוגע בי נורא.המשפחה שלו כבר התייאשה ממנה ואניחושבת שהם הגיעו למצב שבארוחות שבת ,או כל ארוחה שהיא הם כבר לא מנסים לדובב אותי . מה אפשר לעשות בנידון? מה אני כבנאדם שנורא קשה לו להפתח ולהתחיל לדבר בבטחון כל כך מלא,מה אני יכולה לעשות? אני ממש חוששת מדיבור עם אנשים חדשים,העניין הזה של הפחד מהטיפשות של הפחד הזה מלצאת לא בסדר,שלא יבינו אותי.אני מפחדת שאנשים יחשבו שני ממש בורה. מה ניתן לעשות?זה משהו שאני ממש חיה איתו ביום ביום וזה שובר אותי בעיקר עם המשפחה של חבר שלי. איך אני יכולה לפתור את זה בעצמי?בלי פסיכולוג. תודה רבה על הסבלנות.