לסיגל לוי ממור

רוצה לספר לך שהיום קבעתי פגישה בבריאות הנפש שתתקים בעוד שבוע וחצי מהיום. לאחר שקראתי את דבריך, אני שואלת את עצמי האם אני מחפשת שאדם זר ישב ויקשיב למר גורלי ויאמר לי את מה שאני כבר יודעת, או האם אני מחפשת רחמים אמפטיה, התשובה ממש לא!!! זה שאני בדכאון ברור לי כשלג, זה שמותר לי ומובן לכולם למה, גם ברור לי. לחלות במחלה קשה שיכולה לגמור לך את החיים בכל דקה, לבלוע מיליון כדורים, לעבור נתוחים ולחיות מחצית מהזמן בבתי חולים ולהיות אם חד הורית לילד בן 10 , שעומד מול עיניי כל דקה מחיי ונותן לי את הכוח להחזיק בשפיות ברור לי. במהלך השנתים האחרונות התחברתי "לאני" שבי, אני שלמה אם מה שבי ושלי, אך אני כואבת ועיפה מלהמשיך ולהיות חזקה, מלשמוע מכולם איזו אישה חזקה ומדהימה אני, עיפתי, אני לא רוצה יותר להיות חזקה, אני רוצה להרשות לעצמי להיות עיפה, אני גם מדברת בפתיחות על הרגשות שלי, אני מרשה לעצמי בימים האחרונים לבכות, לישון וגם לומר לילד שלי," אמא עצובה קצת". אין בי כעס, אין בי מרירות, לא שואלת למה, רק עצובה בנפש, כואבת כאב מורגש, מובן מהיכן בא, אך לא נשלט יותר.............המון תודה למה שכתבת ל. מענין אם בעוד שבוע מהיום ארגיש צורך ללכת לאותו פסיכולוג נחמד שברור לי כשמש שאחרי שישמע את סיפורי הוא יזדקק לשיחה אך לישון באותו יום. המון בריאות,אור שלווה ואהבה לך ולבני משפחתך. תבורכי על עזרתך לאחר, שליחות יפה וזכות וכבוד הוא לי שפניתי אליך, יישר כוח אמן. מור