בחו"ל

אני מפחד עכשיו לא נירא לי שפחדתי ככה בחיים שלי מרוב שאני מפחד יש לי 24 שעות פרפרים בבטן. ההתרגשות הזאת שאתה הולך למקום חדש ולא יודע לאן, אתה צריך להסתמך על דברים שאנשים אומרים לך וכבר למדת שמה שאנשים אומרים זה לא תמיד האמת לא תמיד מה שמתאים לך מתאים גם לבן אדם השני ואני באמת לא יודע מה לעשות בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב הזה בכלל אמא אמרה לי זה טוב שאתה נוסע לבד אנשים אחרים חוויות אחרות עולם אחר אבל זה מה שמרתיעה אותי החוסר ידיעה הזאת מה יקרה דופק אותי בצורות קשות מצד אחד ומצד שני ככה אני חושב אתה חי באמת בלי מסגרת בלי דאגות על הראש מה אני יעשה מחר מחרותיים או בעוד חודש הבעיה שלי זה שאני נוסע לבד בחיים שלי לא ההיתי לבד כאילו ההיתי לבד אבל אף פעם לא ממש לבד בארץ אחרת בלי מישהו קרוב אליי. יש אנשים שאני מכיר שנמצאים במקום הזה אבל זה לא אנשים שקרובים אליי. אם מי אני ידבר? אני בן אדם שלא מדבר הרבה אנשים אוהבים לדבר הצורך בלהסביר את עצמך את המצב שאתה נמצא ומה אתה חושב על זה נירא לי פעמים רבות כצורך מיותר אני פשוט מעדיף לשתוק. תאמת גם קשה לי לנסח משפטים בראש אני בדרך כלל לא מצליח לבטא את מה שאני רוצה להגיד או חושב בגלל זה תמיד שתראה אותי בחדר הומה אני יהיה זה שיושב בצד וסותם את הפה. אני גם קצת ביישן שזה בכלל דופק את הכל שלא נדבר על בטחון עצמי לא נירא לי שיש לי כזה דבר שלא מתאים בעליל לבחור בן 22 שנמצא עכשיו בצד השני של העולם והולך למסע הכי גדול בחיים שלו ביינתיים הבעיה היא גם שאין לי דרך חזרה אני לא רוצה להישאר פה ואני בהחלט לא רוצה לחזור לארץ אז כנראה שאין לי ברירה המצב פה הגיע למשהו שבחיים לא חשבתי שיקרה אתה מכיר אנשים כול החיים שלך ותוך חודשיים שאתה לא בסביבה המוכרת והנוחה הם נהפכים למשהו אחר לגמרי יש עדיין אהבה אבל לא כמו שהייתה פעם, האכפתיות שווה לתחת והצורך לנתק קשריים ולברוח לא היה גדול כמו עכשיו . נמאס לי מהצורת מחשבה של כולם עליי חוץ מההורים שלי שהרגלתי אותם לזה שאני לא נורמלי והם תומכים בי לא משנה מה יקרה כולם מתייחסים אלי בצורה מגוחכת ולא רצינית אף פעם לא העריכו אותי או דיברו איתי כמו בן אדם כל הזמן כמו ילד מפגר הקשרים שלי עם החברים הכי טובים שלי נירא לי כמו שערה בודדה שאוטוטו נקרעת יחסים שטוחים שלא מובילים לשום מקום האחד זה ספורט השני מוזיקה וכו אין לי קשר רציני אחד מישהו שאני יכול לדבר איתו דוגרי בחיים לא היה לי כזה דבר גם לא עם ההורים שלי אני כותב את זה ובא לי לבכות אני מרגיש כמו הדבר הכי בודד בעולם הזה כרגע אני יודע שיש לי בעיות בנפש שלי משהו שם לא מסתדר יש לי הרבה פעמים שאני סתם פתאום עצוב ולא סתם עצוב עצבות ברמה הכי קשה כבר אמרו לי ללכת לרופא רק לדבר. אבל אני לא יכול לדבר עם מישהו אל זה עם אני בעצמי לא יודע מה קורה לי . האם יש דרך לרפא את עצמך ? זה הדבר היחיד שנותר לי לעשות