לא בא לי ללכת לישון..

שלום אור
תראה איזה שם אופטימי נתנו לך
ממה שאתה כותב אין ספק שאתה סובל, מיואש
אולי חווה דכאון או סוג של
בכל מקרה הכתיבה שלך כאן היא שיתוף
אך אתה באמת מופנם
שיתפת ולא שיתפת
לא כתבת מה מציק כדי שתוכל לקבל תמיכה
מוזמן לספר יותר...
סיגל לוי

אני בכיתה י'א עכשיו ואני לא מצליח להכיר חברים מהסיבה שאני חושש לדבר ליד הרבה אנשים ואני לא אוהב התקהלויות ,מתבייש מבנות.
זה כבר בלתי נסבל למרות שאני מכיר בעובדה שאני טיפוס כזה .
וזה לא שאני אדם בודד יש לי חברים בשכונה אבל אני מרגיש שאני לא מצליח לבנות את הדימוי העצמי שלי ולא מסתדר בשום מסגרת חברתית,חי בתוך עולם פנימי משל עצמי.
להורים שלי אני לא מספר כלום כי מהסיבה שהמציאות בבית לא הכי סימפטית:
אבא שלי אדם הסובל מדיכאון מזה שנים,מכור לאלכוהול.
ולאמא שלי יש גם קצת הפרעות נפשיות וחרדות מהמצב.

אז זה יוצר אצלי מצב שאני לא יכול לפנות להוריי כי זה רק יכביד עליהם.
המצב בלימודים לא הכי טוב וכבר לא נראה לי שאני יעבור את הבגריות מהסיבה שהראש שלי לא יכול להיות מרוכז בכלום עכשיו.

הי אור
נדמה לי שאולי אתה מדבר על חרדה חברתית
לא כדאי לך לשמור את זה לעצמך
ספר להוריך, לאמך
אם לה היו קשיים אולי תבין אותך
כדאי להעזר בטיפול כי לא חייבים לחיות כך לתמיד
אפשר לשפר דברים
אתה עוד צעיר
הדרך הראשונה לטיפול בבעיה היא להודות בה ולקבל עזרה אם צריך
בהצלחה
סיגל לוי