הסתגרות

אני אפילו לא יודעת איך להתחיל את ההודעה הזו ומה לכתוב בה, אני מרגישה כ"כ אבודה.
בשנה האחרונה אני לא מפסיקה להסתגר ולהתכנס בתוך עצמי... אני עוד חודש כבר בת 15.
אני דיי מדוכאת. פרשתי מכל החוגים שלי (היו הרבה) כי פשוט לא הצלחתי להתמיד. כל החיים שלי התהפכו. אני לא מסוגלת כבר ללכת לביה"ס, קשה לי.
תמיד היו לי ה"א, אבל זה היה בגבול הסביר. אובססיה שבאה לצד החיים. עכשיו, אני מוצאת את עצמי בתוך בולמוסים שבחיים לא חשבתי שיהיו לי. עליתי המון במשקל וכשאני מתבוננת במראה כל מה שאני רוצה זה למות...
כל פעם אני "לוקחת את עצמי" בידיים מחדש, אבל נימאס. באמת. אין לי מושג בכלל מה אני עושה לעצמי ומה אני רוצה. אני לא מתרגשת מכלום ואבדו לי כל הרצונות- כל מה שאני רוצה הוא לשכב בתוך המיטה עד שתהפוך למיתה.
לא מעט הרהרתי לגבי התאבדות.
ההורים וכל הסובבים אותי יודעים על המצב הנתון, אני פתוחה עם אנשים ומספרת להם על הדברים שמפריעים לי. אבל לעזאזל, זה אמור לעזור? מאסתי, מאסתי ושוב מאסתי. הייתי כבר בשני טיפולים וזה לא עזר לי.

אני לא יודעת...