היי

אני מרגישה קצת לא בנוח לכתוב פה.. פאדיחה שאין לי עם מי לדבר.. אני פשוט מרגישה שאני חייבת להוציא כמה דברים..
אני בת 20... חיילת.. ואפשר להגיד שתקופת ההתבגרות שלי הייתה ממש קשה.. עד כדי כך שאושפזתי כמה פעמים. עשיתי דברים כל כך נוראיים שאני מתביישת לחשוב עליהם או לכתוב אותם פה, ושלא נדבר על לספר אותם לאנשים..
איבדתי המון חברים טובים בדרך, היו לי כמה התמכרויות.. עשיתי דברים נוראיים, ואין לי מילים להסביר עד כמה. אני לא יפרט כי זה יעשה לי רע.
אני פשוט מרגישה שהחיים של כולם כל כך קלים ורק שלי ממש מסובכים, לפעמים אני לא יודעת איך לצאת מכל הבלאגנים שיש לי בראש. יש לי כל כך הרבה בעיות שאם אני יגיד הכל אז זה כבר יישמע כמו הגזמה, אבל באמת שזה לא.
אף אחד מהחברים שלי עכשיו לא יודע על העבר שלי, כאילו המצאתי איזו בחורה שכל פעם שאני נפגשת עם אנשים אני הופכת לבחורה הזאת.. ומעמידה פנים.
בכל מקרה.. הרגשתי שאני כבר חייבת לשתף כי יש משהו שממש מפריע לי כרגע. יש לי טיקים בפנים מאז שהייתי ילדה.. זה בא בגלים, לפעמים זה בתדירות ממש גבוהה ולפעמים זה לא. לאחרונה זה ממש התגבר וזה מפריע לי מאוד. אני מרגישה שמסתכלים עליי כל הזמן ושאנשים בוחנים אותי לראות מה זה הטיקים האלה שיש לי בפנים.. אז עשיתי מחקר קטן וגיליתי שיש לי תסמינים של טוראט.. דיברתי עם אבא שלי על זה (הוא היחיד שאני עוד איכשהו יכולה לשתף בדברים כאלה) והוא גם קרא קצת על הנושא ואמר לי שהוא גם חושב.
אני באמת לא יודעת למה יצאתי כזאת דפוקה.. שום דבר אצלי לא נורמלי.. אני כל כך מתביישת במי שאני...
בקיצור אין לי פואנטה, סתם היה בא לי להתבכיין קצת.. סליחה אם חפרתי למישהו