עצובה ומדוכאת ולא יודעת מה לעשות

וגם אמא שלי מציקה לי מאוד, מתערבת לי כל כך בחיים כאילו זה החיים שלה- היא שומעת שאני נכנסת למטבח אז היא באה לראות מה אני לוקחת לאכול ואומרת לי מה לאכול ואני צועקת עליה שדי מספיק שאני אוכל מה שבא לי ושתפסיק... או שאני צריכה להגיד לה בדיוק לאיפה אני הולכת ואם אני מתעכבת אז היא מתקשרת לשאול איפה אני, וכל הזמן חוקרת אותי ומשגעת אותי, חושבת שהבעיות שלי הן הבעיות שלה וכמה שאני מסבירה לה שתעזוב אותי בשקט היא לא מפסיקה ומתערבת בכל דבר, ורע לי!!! כמה אפשר לסבול את זה, תכלס אם הייתי יכולה כבר מזמן הייתי עוברת לגור לבד...
בקיצור באמת אני צריכה מישהו שיאהב אותי וירגיע אותי ומי שאני איתו ממש טוב בשבילי.... הוא גם נכנס לחיים שלי בתקופה שהייתי על הפנים- בדיוק חבר שלי לשעבר נפרד ממני כי הוא הפסיק לאהוב אותי, לא בדיוק הבנתי את זה ואני מרגישה עכשיו איתו כל כך אהובה וזה באמת מה שאני צריכה..
ומה טיב הקשר שלנו? מדברים כל יום, אוכלים ביחד שיוצא, אם אני מסיימת ללמוד מוקדם, הרבה סקס.. הוא תומך בי ואני בו, צוחקים הרבה... הוא ממש מתנהג כאילו הוא בגיל שלי למרות ההפרש, או שפשוט אני כבר ממש התבגרתי אז זה נראה ככה... לא יודעת....
מצטערת על החפירה שוב, למי שבא לייעץ, בכיף! אני אשמח לשמוע

נועה, את הצגת את הבעייתיות בקשר שלך עם גבר ואח"כ העלת את הבעייתיות בקשר עם אמא שלך.
הקשר עם הגבר המבוגר: נשמע באופן כללי שלמרות הדברים הטובים שהקשר נותן לך, את בכל זאת חווה את הקשר כדבר שלילי בחיים שלך, כבעיה ולכן פנית לפורום הזה. אם הקשר היה בריא, הרי שלא היית שופכת כאן את מה שמעיק עלייך. אני חושבת שאת יודעת מה לעשות.
בקשר לאמא שלך, הגיע הזמן לדרוש ממנה בפירוש לתת לך את החופש שלך. את אדם בוגר!
יעל

קודם כל תודה, אבל בהתחלה היה לי טוב, אז למה עכשיו פתאום אני מדוכאת? לא השתנה כלום... וזה יהיה משנה אם זה יגמר עכשיו או עוד 3 שנים שאני אסיים למוד?
כן אני יודעת מה לעשות, נראה לי, פשוט זה קשה לי ואני מנסה לדחות את זה כמה שיותר.... ובקשר לאמא, כמה שאני מנסה זה לא עובד- היא קצת נרגעת ביום הראשון ואז היא חוזרת להיות איך שתמיד.... נכנס מאוזן אחת יוצא מהשניה....

את חיה בקונפליקט פנימי קשה שמערער אותך ומקשה עלייך. מצד אחד את אוהבת את הגבר שלך ורוצה להישאר אתו, בינתיים. ומן הצד השני את לא רוצה להישאר אתו לתמיד, את לא בוחרת בו ממש. והסוף הצפוי מכביד על מה שיש בינכם, ויש בינכם הרבה טוב. לחיות בקונפליקט נפשי מתמשך הנו דבר קשה ומעיק שגובה את המחיר, ולדעתי, עד שלא יפתר הקונפליקט שבתוכך תחושי מיוסרת.בנקודה זו הייתי מציעה טיפול שיאפשר לך לברר אם את מוכנה להישאר אתו או שעלייך להיפרד ממנו.
הורייך נקשרו לצד אחד שבך - הצד שמתנגד לקשר הזה - וכנראה פעלו בצורה בוטה.
אשר ליחסים עם אמך: את אשה בת 22 ופי החוק בגירה וזכאית לנהל את חייך לפי ראות עינייך. מבחינה רגשית את עדיין אדם צעיר וכדאי שתביני שאתה כנראה זקוקה עדיין להורייך - גם אם זה לכאורה רק מבחינה כלכלית. בכלל נראה לי שאת זקוקה לאדם בוגר יותר לידך שיטפל בך. וכשאת זקוקה להם את לא מסוגלת באמת להתנתק מהם ולצאת לעצמאות אמיתית. כשיגיע הזמן ותהיי מסוגלת לכעצמאות מלאה יותר את תצאי מן הבית ותדעי איפה להציב את הגבולות מולה. אלו לא תהליכים קלים ופשוטים, אבל זה חלק מההפיכה לאדם בוגר.
בתהליכים חשובים כמו אלה, שבהם נקלעת לקשיים באמת כדאי לפנות לטיפול. אין מטעם שתשקעי בדיכאון ובחיי שקר ופחד. תמיד יש מוצא אחר.
דניאלה

תודה רבה, זה בדיוק מה שאני מרגישה ומה שעובר עליי!!
בואי נגיד שאם לא היה ביננו הפרש של 26 שנים, אז מזמן כבר היינו מתחתנים (זה מה שהוא גם הכי רוצה אם הייתי מסכימה, כי לא לא איכפת ההפרש הזה). זה היה פותר לי את כל הבעיות אם היינו באותו גיל, פשוט ההפרש הזה הורג אותי ואני כל כך אוהבת אותו... מצד שני, אם אנחנו באותו ראש ואוהבים כל כך אז אולי בכלל אני צריכה לא לחשוב על הגיל??? מצד שלישי, זה גם ירחיק אותי מכל האנשים האחרים שאני אוהבת....
כן אני באמת מרגישה שאני חייבת לדבר על זה עם מישהו, וכמובן שזה לא ההורים שלי ולא החברות שלי... אבל אני לא יודעת איך זה הולך בכלל טיפול? כאילו דרך קופת חולים ההורים שלי ידעו כי הם משלמים על זה.... וזה גם מביך כזה.... לא יודעת... :(

נדמה לי שהתשלום עבור טיפול בקופה אינו יורד יחד עם דמי חבר. אפשר להגיע לסידור עם המטפל/ת שהמפגשים ישארו חסויים גם מבחינת התשלום. טיפול הוא דבר פרטי והמטפל חייב בסודיות ובחיסיון רפואי כלפי המטופל. את תשלמי עבור הטיפול.
בהצלחה רבה, דניאלה