על עולמם האישי של המטפלים

שלום אדווה
תודה על המילים החמות בתגובה הקודמת.
תמיד טוב לשמוע משוב ועוד יותר טוב לדעת שעוזרים
את הנושאים שאת שואלת, כדאי וחשוב באופן אישי להעלות בפני המטפלת או המטפל שלך
זה לא שיענו לך באופן ישיר, אבל זה חומר נפלא כדי לעבוד איתך ולהבין מה מעסיק אותך, מה את מחפשת בקשר כי הקשר הטיפולי הוא כמו קשר לדוגמה בין המטופל לאדם אחר, קשר שאפשר להתבונן עליו ולהבין ממנו דברים
אני יכולה לענות לך תשובה אישית. איני מתחייבת שזו התשובה שכל פסיכולוג יעמוד מאחוריה
רגש הוא חומר הגלם של הפסיכולוג. הוא קולט רגש מן המטופל, הוא מרגיש דברים שונים בחדר הטיפול. לפעמים הוא אמפטי ומזדהה, לפעמים קורה שהוא מרגיש משהו חזק מאד וזה רגש שהמטופל כאילו עדין אינו חש והעביר אליו (זה נקרא הזדהות השלכתית) והוא צריך למצוא את הדרך והזמן "להחזיר" למטופל את הרגש שהפקיד אצלו ועדין אינו מחובר אליו
לעיתים קורה שבפגישה מסוימת המטפל פחות קשוב ופחות מרגיש
המטרה אינה להפסיק לפתח רגש, אלא להפך, לזהות אותו ולהשתמש בו בטיפול
המטפל צריך שמה שהוא מרגיש לא יפריע לו ליצור את המרחק הנכון כדי להבין, לתמוך ולעזור, ושלא "יפול לבור" ביחד עם המטופל ורק ירגיש איתו יאוש וחוסר אונים.
מטופלים נקשרים למטפלים. התלות הזו היא חלק מהתהליך, כפי שילד קטן תלוי בהוריו. הטיפול אמור להיות תהליך גדילה שבו המטופל יהפוך עצמאי, יתחזק, יקבל כלים מן המטפל ולא יזדקק לו לשם תמיכה בהתמודדות עם שאר הדברים בדרך.
גם מטפלים נקשרים מאד למטופלים שלהם. בדרך כלל יש מטופלים שיותר נקשרים אליהם ויש כאלה שפחות, זה מאד אישי ועניין של "כימיה". בהחלט יש מצבים שמישהו אינו ממשיך טיפול בשל חוסר כימיה עם המטפל.
ולשאלתך האם הסנדלר הולך יחף, פעם מטופל שאל אותי שאלה זו לגבי ילדי. השבתי לו שאני כמטפלת כמו מאמנת כדורגל, אך במשפחתי אני במגרש בתפקיד של שחקן. שחקן לא יכול בעת ובעונה אחת לשחק וגם לאמן את כל האחרים. זה תפקיד שונה. בקיצור, יש לנו בעיות כמו לכולם. יש מי שמתמודד איתן יותר טוב ויש כאלה שפחות. מאד שכיח שמטפלים ילכו לטיפול או הדרכה - כך גם מתפתחים וגם לומדים להכיר מקרוב את חוית המטופל
כאמור, כדי לך לא להתבייש ולפתוח שאלות אלו עם המטפל או המטפלת שלך
תלמדי מכך המון על עצמך בסופו של דבר
בברכה
סיגל לוי