הודעה ארוכה. צריכה עזרה

בינתיים המצב של אחת החברות הטובות שלי הדרדר. היא בדיכאונות כל הזמן ומעשנת גראס בכל דקה שאפשר, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותה פיכחת, ובשנה האחרונה היא הפכה להיות יותר ויותר עויינת ועצבנית עד שלפני כחצי שנה זה הגיע לפיצוץ נוראי בינינו בערב אחד הזוי שאני עד עכשיו לא מבינה מה קרה בו, שגרר אחריו סדרה של התכתבויות בפייסבוק שבה הסברתי איך דברים נראו בצד שלי וניסיתי להבין אותה (כי להתעמת איתה בחי זה להכנס להוריקאן שאין לי סיכוי מולו) שהתישו אותי נפשית ולא הביאו לשום דבר.
בינתיים התקרבתי, גם בזכות פייסבוק, לידיד משותף שלנו שניסה נורא לגשר בינינו, וכמובן לא הצליח.
לפני כמה שבועות הבחור הראשון שסיפרתי עליו הציע לי לצאת. יצאנו פעם אחת והוא לא רצה להמשיך.
כרגע אני מרגישה שאני פשוט דוחה אנשים והדרכים היחידות שבהן אנשים נשארים איתי בקשר זה אם אני כופה את זה עליהם או אם הם רוצים או צריכים משהו ממני. אני כל הזמן רודפת אחרי אנשים ובכל זאת תמיד אומרים לי שאני מרוחקת.
נהייתי תלויה באינטרנט כי שום דבר לא קורה בלעדיו, אבל ברגע שאני נפגשת עם האנשים פנים אל פנים, הכל מתייבש..
אני נורא משתדלת להאמין שמי שבקשר איתי הוא שם כי הוא באמת מחבב אותי, אני נורא משתדלת להאמין שאכפת לאנשים ושאני לא צריכה לפחד כל הזמן שיעזבו אותי. אבל הם כל הזמן עוזבים.. שום דבר לא מחזיק אותם שם.
ועכשיו עוד מישהו שחיבבתי מתחיל להתעלם ממני. אני שוב רודפת אחרי מישהו, ממש משתדלת לא לעשות את זה אבל גם לא רוצה לקפוץ למסקנות אז מדי פעם אני אומרת לו שלום במסנג'ר והוא די שיתף פעולה.. אבל עכשיו הפסיק.
זהו.. אני צריכה עצה, מה אני צריכה לעשות כשאני מרגישה ככה?
נהייתי כבר כל כך מעיקה באיך שאני מדברת עם הידיד שלי מהאתר היכרויות, הוא תמיד סבלני לשמוע את כל השליליות הזאת ממני ובגלל זה הוא חוטף את זה מדי פעם, והמזל שהוא לא נבהל בקלות, אבל הוא גם לא יהיה שם אם אני לא אכפה את זה עליו, הוא סתם נחמד.
עם הבחור שיצאתי איתו לפני כמה שבועות דיברתי, וסיכמנו שאנחנו ידידים אבל יש לי כל הזמן ספקות בקשר לכוונות של אנשים ומצד שני אני גם חושבת שאני כופה את הידידות הזאת עליו, וגם היא כמו תמיד תתמוסס, כי מה שהחזיק אותו שנה וחצי בקשר רופף איתי זה שהוא רצה לצאת איתי, וגם ככה בתור ידידה אני כנראה לא שווה הרבה.
אני מרגישה שאין לי יותר מוטיבציה לצאת עם אנשים, אין בזה טעם ואין לי יכולת וזה מביא לי רק כאב. אני לא רוצה להיות כזאת מרירה. מדי פעם יש לי רגעים של אופטימיות, כשאני מנסה לשכנע את עצמי שדברים הם לא כמו שהם נראים לי, אבל כל פעם יש נפילה, ואני לא יכולה לחיות ככה יותר. שום דבר לא יציב. אני בקושי מסתדרת בלימודים, המשפחה שלי מפורקת כבר ממזמן וגם ככה אף פעם לא הייתי קרובה אליהם, והדבר היחיד שחשבתי שתמיד יהיה לי זה שתי הבנות האלה שאני כל כך אוהבת, וגם זה התפרק. אני לא יודעת במה להיתלות.
זהו. תודה אם הגעתם עד כאן.

אמרתי שהידיד שלי מהאתר הכרויות לא יהיה שם אם אני לא אכפה את זה עליו בגלל שכשאני לא פונה אליו הוא לא פונה אלי. אמנם היתה תקופה שהוא הזמין אותי פה ושם לדברים עם החבר'ה שלו, והייתי באה אבל הוא הפסיק. הוא גם רצה שאני אקפוץ לבקר אותם בבית שלהם אבל לא באתי כי זה אומר לשבת לשתות תה ולשתוק איתו ועם חברה שלו..
זהו. שוב תודה מראש.

כן, קראתי את הכל... החיים מורכבים, יש בהם חברויות,
עליות וירידות, פרידות, אכזבות וכל מיני דברים לא צפויים.

לפעמים כשקשה לנו להתמודד איתם,
יש אולי מקום לערב אוזן קשבת אובייקטיבית,
איתה נוכל להתייעץ ולהתמודד באוירה מוגנת וסגורה.
אפשר לעשות זאת תחת המטרייה של הטיפול הפסיכולוגי,
או להצטרף לקבוצת תמיכה עם נושא משותף או שניהם גם יחד.

בהצלחה !!!

כתבתי הרבה, אני חושבת שזה נותן איזשהו מושג, אולי יש לך איזו עצה קטנה איך להתייחס לדברים? אפשר לראות שאין לי מושג, וכל התרשמות שתהיה לך היא יותר ממה שיש לי כרגע.

ואיזו קבוצת תמיכה היית ממליץ לי, ואיפה מוצאים דבר כזה?
אוזן קשבת יש לי אצל חברה שלי ושני ידידים, לשפוך את הלב אני יודעת לבד, אני צריכה שיכוונו אותי איך לא להרוס לעצמי, ואני לא רוצה לבזבז את הזמן והכסף שלי על מקום להתלונן בו על החיים שלי.
הייתי אצל פסיכולוגית כחצי שנה בזמן הצבא וזה מה שזה היה. גם בתקופת חטיבת הביניים הייתי בכמה פגישות שהיו חסרות תועלת. ידיד שלי אומר שזה תלוי בהתאמה לפסיכולוג אבל מן הסתם אי אפשר לדעת את זה מפגישה ראשונה ובסוף אני עלולה לבזבז הרבה זמן אנרגיה וכסף, סתם רק כדי לעבור כל חצי שנה לפסיכולוג אחר ובסוף להגיע למסקנה שטיפול פסיכולוגי זה לא בשבילי והיה עדיף שאני אתמקד בלהסתדר לבד כמו שעשיתי עד עכשיו, ורק ככה תמיד התקדמתי.

שוב תודה מראש.