ביטחון\ עצבים

שלום,

אני בת 22 וסטודנטית.
נתחיל כמה שנים אחורה, מגיל צעיר מאוד, בעצם מאז שאני זוכרת יש לי בעיית חוסר ביטחון. בגיל צעיר היה לי קשה להסביר את עצמי.
בבית הספר מורים לא היו פונים אלי לשאלות, מכיוון שאם היו כן פונים אלי לשאלה הכי קטנה ליד כל הכיתה אני הייתי מתחילה לבכות, (אני לא רוצה לבכות זה פשוט יוצא..). לא הייתי אוכלת ליד אנשים, בדרך כלל הייתי בורחת לשירותים ואוכלת שאף אחד לא יראה אותי. היה לי ממש קשה להיות בחברה של הרבה אנשים, שכן רצו להיתחבר אלי.
במהלך התבגרותי ובגלל הרצון לשנות את המצב הזה, זה פחת.

כיום אני כן אוכלת ליד אנשים, אני כן מדברת אם אנשים, אני כן מצטלמת, אבל אני לא מצליחה לדבר כשיש הרבה אנשים אני נילחצת, ואם כן בכוח שואלים אותי אני מתחילה לבכות (לא מרצון..) זה דיי תלוי בסיטואציה הרבה יכול להיות 3 אנשים- זה תלוי. תמיד חשבתי שזה בעיית ביטחון ואם הזמן ככול שאני יתמודד אם זה יותר זה יפחת, גיליתי שזה לא ממש נכון.
אני נמצאת במערכת יחסים כבר 4 שנים אם בחור מקסים ואנחנו מאוד רצינים גם לגבי העתיד שלנו ביחד. הבעיה היא אם אנשים שאני לא מכירה. פעם אחרונה יצאנו ביחד לטיול אם החברים החדשים שלו של מועדון מכוניות שזה בערך 25 אנשים חדשים שנמצאים וישנים ביחד. והיה לי לא ממש קל, למרות שהוא מנסה להבין ולתמוך בי, והוא במצבים האלו מקסים אלי. עדיין לא היה לי קל ובסופו של דבר ההשלכות באו עליו. מה שאני לא רוצה שיקרה אבל קורה. היום גיליתי שהבעיה היא לא בעיה של ביטחון אלה בעית עצבים שבנוסף יש אקט של חוסר ביטחון. גיליתי את זה כשדיברתי אם אישה שבעברה סבלה מעצבים ואף נתנה לי עצה טובה.
אשמח לקבל עצות שונות