הכוונה לימודית

הי סיוון,

מדברייך עולה שאת צעירה נבונה, "עם ראש על הכתפיים", שלצד נטייה רגשית ואמנותית, יודעת לשלב גם רציונליות ושיקול דעת בקבלת החלטות. מכך שהתקבלת לכל בתי הספר למשחק (סחתיין!) את גם מוכשרת ומסוגלת!

יש לך את כל הכלים לקבל החלטה טובה, לכן סמכי על עצמך ועל תחושת הבטן. כך או כך, את לא יכולה לטעות, ומה שלא יהיה, תוכלי להפיק מכך למידה על עצמך, על אחרים ועל החיים.

אני לא בטוחה שיש דבר כזה "החלטה מדוייקת". כל החלטה היא יחסית, נכונה לרגע נתון, והיא התוצאה המיטבית של מערכת שיקולים סבוכה. אני מעדיפה לדבר על "החלטה טובה דיה".

את מתארת שהמשחק הוא חלום שלך, חלום של הלב. הרהורי הפרישה נובעים מקשיים שחווית השנה. נסי לשאול את עצמך, האם הגיע הזמן לוותר על החלום? האם הקשיים הם כאלה שאינך יכולה להתגבר עליהם בעזרת הכוונה של המסגרת המקצועית של לימודי משחק? האם הכאב שהם גורמים לך (לרבות הסיכון לפרוש מהלימודים, אותו את חווה כנראה ככשלון) הוא כל כך בלתי נסבל ששווה להניח לחלום? איך תרגישי לגבי בחירותייך כאשר תתבונני על חייך במבט לאחור, עוד שנה? עשר שנים? עשרים שנה?

התחברתי לשאלתך, כי בזמנו התלבטתי אם לפנות ללימודי אמנות או פסיכולוגיה. האמת, שמראש ידעתי שפסיכלוגיה היא ה"אמנות" שלי, אך בכל זאת לקחתי לעצמי שנה אחת בבית ספר לאמנות לפני האוניברסיטה, ומאז אני משתדלת ללמוד אמנות בסדנאות שונות. לא רק שאני לא מצטערת על אותה שנה קסומה (וגם קשה), אני מאמינה שמה שקיבלתי בה היה "דלק" לנשמה, שמזין עד היום את המשאבים שלי כפסיכולוגית וכאדם.

בקיצור, אין לאן למהר וכל התנסות היא מקור להזנה, צמיחה ולמידה על עצמנו. חשוב להגשים את חלומותינו ובד בבד לדעת להרפות ולשנות כיוון בלי חווייה של כשלון.

בהצלחה!