דכאון

שלום לילי,

את מתארת דכאון קשה ועמיד, שמטיל צל כבד על חייך וגורם לך סבל רב.

הדכאון הוא חולי אכזר, שאת אינך אשמה בו! נסי ככל יכולתך להפריד בינך לבין הדכאון שלך, ולא לייחס לעצמך תחושות של כשלון ואפסיות בגלל הסבל שאת סובלת. נהפוך הוא. המאבק שאת מנהלת והטיפולים בהם את משקיעה מעידים עד כמה כוחות ומוטיבציה יש לך. המאמץ לבסוף ישתלם.

טוב שאת מטופלת הן בטיפול פסיכיאטרי והן בשיחות.

אנשי המקצוע שמכירים אותך היטב הם הכתובת הנכונה להמשך ההתייעצות וההתלבטות באשר למצבך. את יכולה, כמובן, לבקש חוות דעת נוספת (תוך יידוע המטפלים שלך), שתתבסס על איבחון קליני מעמיק. לצערי, דרך האינטרנט לא ניתן לעשות זאת.

הטיפול אצל העו"סית עדיין טרי, ואולי בזכותו את מרגישה לאחרונה קצת יותר טוב. אם יש לך כימיה טובה איתה כדאי לתת הזדמנות לתהליך, תוך שיתוף שלה בתקיעות שאת מרגישה.

את יכולה לבדוק יחד עם הגורמים המטפלים אם יש עוד מסגרות שיכולות לעזור לך לפגוש את העולם עם פחות קושי: סיוע תעסוקתי, מסגרת קבוצתית כלשהי, ריפוי בעיסוק או באמנות וכיוב'.

כל טוב לך,

רוני