דימוי עצמי נמוך

בס"ד

בת 26
נשואה 4 שנים +1 ושני בדרך
כרווקה אהבתי לעבוד ועבדתי מגיל 15
אהבתי את ההרגשה שיש לי כסף שלי מעמל כפיי
כרווקה בטחון עצמי היה

הייתי מלאת שמחת חיים חברות זמן לתחביבים ציור וכו..
החסרונות שבי לא בלטו ולא הפריעו לשגרת חיי
למרות שיצאתי 3 שנים עם מישהו חצי שנה לפני שהכרתי את בעלי.
אני לא עבדתי מאז שהתחתנתי.
אני לא מרגישה שהכסף שבעלי מרוויח הוא שלי לחלוטין.
הוא לא קמצן ולא אומר לי לא .אבל אני מסתובבת בלי כסף כיווון שאני בבית עם הילד ואצלו הכסף כל הזמן.
צריכה כל דבר לבקש כסף ממנו.מרגישה חופשי לקנות לבית לילד לבעל ולא לי.
עם החבר לשעבר לא היתה בעיה כזו בנינו והוא לא נתן לי סיבה להרגיש לא בנוח גם כי אני עבדתי...אבל גם כשלא עבדתי.
למדתי קורסים שונים על מנת לעבוד ומסיבות לא תלויות בי לא סיימתי ולא קיבלתי תעודה.
.פתחתי גן לפני 3 חוד וסגרנו כי גילינו שנגנב לנו סכום רציני של כסף ולא היה לנו איך להמשיך.ו(כולם חשבו שהעסק עצמו ניכשל שאני ניכשלתי)
מצד אחד אני מרגישה מאוד מוכשרת ומאוד מועילה ותוססת והמון חיובי על עצמי ולא מתאים לי כל החוסר סדר ואיזון שיש בחיי כרגע
ומצד שני הסביבה והמצבים שניקלעתי אליהם נורא מבליעים את החיובי הזה שבי.
ואני רואה לא רק מרגישה,שבעלי והמשפחה שלו לא רואים בי מה שאני רואה.אז אני לא יודעת אם החוסר תועלת שבי נובע מהלחץ הסביבתי כלפיי שמדכא את המוטיבציה או שבאמת אני לא
מעריכה את עצמי ויש לי דימוי עצמי נמוך.כך או כך אני רוצה שבעלי ירגיש גאה בי כי הוא לא ןאני יודעת.הוא מבחינתו מצפה שאני יעבוד עבודה מסודרת קבועה עם תנאים טובים.איך אני יעשה זאת.
כל "הרקע התעסוקתי" שאותו ציינתי היה פשוט 4 שנים של כישלון מבחינתי שום דבר לא הצליח לי.
וכך כולם כולל בעלי (למרות שהוא לא מציין זאת כדי בטח לא לפגוע בי)
מסתכלים עליי ככישלון.ואני לא רגילה לחיים כאלו.
ולכן אין לי חשק לכלום.אין לי מוטיבציה .לא הולכת לחברות לא מציירת מאז שהתחתנתי.אני כבר לא תוססת ומלאת חיים.פשוט בית וילד והריון שגם לעבוד אני לא יכולה. אני נורא רוצה ללמוד לתואר בשנה הקרובה אני חוששת לשתף את בעלי כי הוא יגיד כהרגלו"את לא יודעת מה את רוצה מעצמך את מתחילה משהו ולא מסיימת כמו הקורסים שלא סיימת"
אני לא יודעת בדיוק מה אני רוצה בחיי אני רק יודעת שאני זקוקה בדחיפות ליציבות לרצף לסדר בחיי ואין לי את זה באף כיוון.אני לחוצה מהגיל שלי אולי מאוחר מידי.
האם אני סובלת מדימוי עצמי נמוך?אם כן איך יוצאים מזה הלכה למעשה?