עזרה עם הורים

יש לי אמא שמתעללת בי בעיקר מילולית ולא אחת פיזית..אבא שלי חי בהכחשה..
אני חושבת שיש לי אישיות מאוד חזקה אבל לאחרונה אני מתחילה להתערער..יש לי התקפי חרדה
אני לא יודעת מה לעשות..הבנתי שההורים שלי רק מאמינים בדברים הרעים שהולכים להשתבש ולא שאני הולכת להצליח בחיים..למרות שאין להם סיבה-תמיד הייתי מוקפת באנשים שהיו מוכנים לעשות הכל בשבילי,תמיד עבדתי מאוד קשה,הגעתי לתפקיד טוב בצבא,למדתי קשה,יש לי הרבה חלומות ושאיפות,אבל אצל אמא שלי תמיד אני לא יכולה ואני אכשל ואני לא טובה בכלום.זה משפיע עליי הרבה פעמים ומערער את הבטחון העצמי שלי.
אני רוצה לצאת מפה ולעבור דירה עם שותפה..אני לא יכולה לחיות בדיכוי ונעולה בחדר שלי מפחד שיקרה לי משהו.כבר מצאתי דירה שאני יכולה להרשות לעצמי ודאגנו להכל..
הבעיה שההורים שלי חושבים שאני לא אוכל להחזיק אותה ושאם כן אני אחיה כל היום רק בעבודה..
וזה ממש לא המקרה..כבר התחלתי לעבוד וכבר דאגתי להכל.אני מבינה שדברים יכולים להשתבש ולהשתנות אבל למה לצפות לגרוע ביותר מההתחלה?
אני הולכת בעוד שישה ימים לצאת מפה ואני מפחדת על איך שזה ישפיע על היחסים עם ההורים שלי(נכון שבשלב כזה זה כבר ממש לא צריך להדאיג אותי ) אבל אני בכל אופן מפחדתת מאיך שהדברים יתגלגלו בשבילי-לטובה או לרעה..
ניסיתי לדבר עם ההורים שלי בהגיון,חלק מהזמן אני מבינה את הטיעונים שלהם ,אבל אני גם רואה שהם לא מוכנים להבין שהיום לא הכל הולך רק בדרך שלהם וכמו שהם חושבים ושיש סיכוי שהם טועים,ניסיתי כבר ללכת לטיפול פעמיים ובשני המקרים אמרו לי שאני בנאדם אחראי בוגר ונבון מספיק להבין שעשיתי כל מה שאפשר,ושאם המצב הוא כפי שאני מתארת אותו עדיף לי בלי חרטותת ובלי חשש להמשיך הלאה בלעדיהם,ושאני אמצא שקט נפשי ואבנה את עצמי כמו שבחיים לא עשיתי..
אני מאוד מתקשה לקבל את זה,וכל הזמן במועקה..כשאני בבית אני לא ישנה ואוכלת טוב..אני כל הזמן בוכה..ונכון שנשמע שכבר החלטתי מה טוב בשבילי..אני ממש לא בטוחה..איך ממשיכים הלאה?
איך עושים צעד כל כך גדול כשאתה לא בטוח מה יקרה וכשאין לך בטחון שלא תכשל?