אחות כמעט בת 50 ואמא בת 70

אמי ניצולת שואה, אלמנה שנים רבות. עצמאית, חייכנית, טובה בעלת חיי חברה פעילים ואופטימית ואילו אחותי, רווקה מבוגרת, מרירה, שונאת אנשים , בודדה, כפייתית, נזרקת בשל התנהגותה הרעה לאנשים ממקומות עבודה בזה אחר זה. הבעיה היא שאמי עברה נישואים מלאים באלימות מילולית כולל איומים לרצח מצד אבי. אני ואחי יצאנו אנשים נורמטיבים הן בחברה והן בהתנהגותנו. למדנו מן העבר ושמנו אותו מאחורינו ואילו אחותי (שגם כילדה היה בה רוע כלפי המשפחה ואחרים) גדלה להיות אדם מריר מאוד, כמעט בת 50. נראה שהיא לא מבינה את משמעות גילה וגיל אמי ומתנהגת כאילו אמי עדיין צריכה לטפל בה ולהעניק לה תשומת לב. אמי ושאר בני המשפחה, אך בעיקר אמי שגרה לבד ואינה מבקשת מאתנו דבר, חיה תחת טרור של אלימות מילולית מצד אחותי ואני חשה שאימי חיה בפחד מפני אחותי. זה מתחיל בנסיונות השתלטות על יחסי אמי עם שאר המשפחה, העלבות והשפלות פומביות ואישיות, הן בטלפון והן פנים מול פנים, מילים איומות כמו "זבל, טמטום, את הרגת את אבא, איך אבא סבל אותך, רגשי נחיתות, מפלצת קרה וכד'...) וכשאחותי במצב רוח טוב היא מתנהגת אל אמי כילדה קטנה: מלטפת את פניה בפומבי, מכריחה זרים ואת חבריה של אמי לשמוע כמה אמא מקסימה, טובה ויפה וכמה אחותי גאה בה ורוצה לטפל בה. את אמי היא מדכאת אם אמי נוסעת לטיול, מבלה, רוכשת מכספה דבר מה, או מביע דעה בדרך כלל אין זה לנחת רוחה של אחותי והיא צועקת עליה, מנסה לכפות עליה רצונותיה וכשאמי עומדת על דעתה היא גם סופגת קללות ועלבונות ליד כולם. בעלי למד להתעלם ממנה וגם גיסתי. אני ואחי שותקים או מנסים לפייסה על מנת להשקיט את האוירה למען אמי, אך אם מישהו מנסה להעמידה על הענין, או על בעייתה, היא כועסת מכחישה ומענישה את כולנו בניתוק הקשר עמנו. היא לא עונה לטלפונים וכשהיא "מפציעה" בחיינו מחדש כשנמאס לה, כדי לא להוריד מכבודה, היא עושה זאת בדרך דרמטית כמו ביום מצב רפואי, גרירת אמי לחדר מיון כי אחותי לא חשה בטוב וכד'... רופאים כבר מעקמים פנים כשרואים אותה כי היא ממש טרחנית ותמיד רבה עם הפקידות . היא מפעילה עלינו מניפולציות, אם היא עוברת ניתוח קטן או חולה קל, היא מגרשת אותנו אחרי שטיפלנו בה יום ולילה ואז כועסת ומכנה אותנו מפלצות כי כיבדנו את בקשתה ללכת ולא התחננו ש"תסלח" לנו. היא מקנאה בנכדים, כל דבר כרוך בתחנונים מעושים מצדי, מצד אחי ואמי, אנו ממש נגעלים מעצמנו, נאלצים לקרוא לה בשמות חיבה, ללקק ולהתחנף רק כדי לרצות אותה, כל מפגש משפחתי, יש לה קורבן, והאוירה מתוחה בגללה ואחרי שהיא זוללת היא מודיעה שאכלה ובאה רק כי X התחנן אליה וכד'... אנו לא מנתקים קשר איתה: אחי מרחמים ואני מרחמים על אמי שלא תתמודד לבד. ואמי - היא אמא שאוהבת את בתה וכואבת שאיש לא אוהב אותה גם כשהיא יודעת שבתה מפלצת.אם אמי תגיד על מישהו שהוא נחמד, מיד אחותי תראה בזה משהו נגדה שהיא לא נחמדה בעיני אימי. כואב לי לראות את אמי שעברה רבות בחייה, חיה תחת טרור. מה לעשות?