זקוק לייעוץ

שלום,

אני באמצע שנות העשרים וחש מצב נפשי ירוד כבר כמעט שנה. רציתי להתחיל טיפול כשגיליתי שאני במצוקה נפשית אבל פשוט דחיתי את זה כי חשבתי שדברים יסתדרו. אני מרגיש שאני די בודד, למעט אחים והורים, וגם קצת חברים, למרות שכבר ניתק הקשר עם הרבה מחבריי, ואני נפגש אולי אחת לשבועיים-חודש עם כמה מחבריי שאני נמצא בקשר איתם. אני מרגיש לא בנוח עם הוריי, אני מרגיש סובל בבית.. אני מרגיש מרוחק מהם וכי הם לא גב שיכול לתמוך בי. אני לא חושב שאני בכלל מסוגל לדבר איתם על מצבי הנפשי, לא מרגיש שאני יכול להרגיש איתם בנוח. לא יודע מדוע, אבל באופן טבעי אני נמנע מלייצר איתם דו שיח אפילו. .אני מדחיק כל מיני מתחים עם אנשים וחרדות שהיו ושקורים לי, מצבים שאני לא מרגיש מספיק בטוח בעצמי ושלא "עומד" איזה "גב" מאחורי. גם אולי איזה סוג של חרדה חברתית. אני לא יודע איך לפרש מצבים מסויימים שקורים לי עם אנשים מסויימים. חוץ מזה, נרשמתי ללימודים אקדמיים וגם שכרתי דירה על יד מוסד הלימודים, אבל אני מרגיש שבאמת קשה לי, אני ממש בדילמה אם ללכת ללמוד או לוותר, לא יודע אם אוכל לעמוד בכל העניין של הלימודים לצד זה שמלווה אותי מצב נפשי רע. אני מרגיש שגם כך קשה לי להתמודד עם מצבי והוא מאד משפיע עלי גופנית ומנטלית, ולא יודע איך אשרוד בלימודים וזה מעלה בי חששות וספקות לגבי ההמשך. מצד שני אם אבטל את הלימודים אני עשוי להתחרט.לא יודע מה להחליט. מצטער שכתבתי הרבה, אך אודה להתייחסות.
תודה.