לא מתקשרת לאמא

שלום אילנה,

את אשה צעירה, שמתנסית בצעדים ראשונים של עצמאות ואוטונומיה. לא מפתיע שאת רוצה קצת מרחק מאמא, ושקט ממחוייבויות ורגשי אשמה. הלחץ שלה רק מגביר את הצורך להתמרד ולהשתחרר, זה לגמרי מובן.

יחד עם זאת, נסי לשים עצמך בנעליה. מן הסתם, היא טיפלה בך היטב כל שנות ינקותך, ילדותך ונעורייך. היא התעוררה בלילות כשבכית, טיפלה בך גם כשלא תמיד בא לה, פירנסה כנראה, האכילה, ניקתה, קנתה, הובילה ושיחקה איתך, ומצאה סבלנות גם כשהיתה חסרת סבלנות וטרודה בענייניה.

כעת, משפרחת מן הקן, ואני מאמינה שהיא שמחה בשבילך, היא מרגישה שכל מה שהיתה עבורך נהייה "שקוף" ומובן מאליו. היא מרגישה מחוקה וחסרת משמעות.

נראה לי שאם תרימי טלפון פעמיים בשבוע, ותקבעי איתה לקפה מדי פעם, תסבי לה אושר גדול, וגם את תרוויחי.

כי אמא יש רק אחת. וכשתהפכי לאמא, תגלי את זה מחדש.

אם בכל זאת יש ביניכן משקעים מן העבר, כעסים וחשבונות פתוחים, עכשיו זו הזדמנות לשוחח, ולתת הזדמנות לקשר טוב יותר ביניכן.