האם איבדתי פרופורציות?

שלום,
אני נשואה במשך שנתיים. בקשר עם בעלי כשש שנים. הקשר אף פעם לא הלך חלק. בתחילת הקשר בעלי היה רכושני כלפי, לא הסכים שאצאה עם חברותי לקפה בלעדיו... ביקש שאנתק את הקשר עם החבר לשעבר, ממנו נפרדתי מספר שנים לפכי כן והוא כבר היה לפני חתונה. בעלי גם דרש שלא אגיעה לחתונה שלו ואני ויתרתי...

לאחר מכן הנושא הסתדר, בעלי הבין שזה לא נכון לבקש ממני לא לצאת עם חברותי בלעדיו וכו'.

לאחר שהתחתנו התחילו בעיות אחרות. אם הוא עצבני הוא מתפרץ, מדבר גסויות. מרשה לעצמו לקלל אותי בצורה גסה ביותר. הוא מתפרץ אם אני לדעתו קובעת לו עובדות. לדוגמא, אחרי שהוא ישן חי יום בשבת ואני הייתי עם התינוקת, אמרתי לו אחרי שהוא התעורר שעכשיו אני הולכת לנוח ואתה תיהיה עם הבת. הוא התפרץ עלי בטענה שאני קובעת לו עובדות... כמובן שזה הסתיים בקללות וצעקות..
אנחנו רבים ואני חושבת שכדאי לעזוב אותו, ואז אז אני חשבת שיש לנו בת קטנה - בת שנה ועדיף שהוריה לא יהיו גרושים. אני שוכחת את הכל וממשיכה הלאה, עד לפיצוץ הבא - זה קורה כל מספר שבועות.

אני טיפוס משפחתי, אוהבת זוגיות קבועה, לכן אני מנסה לשכוח ולהמשיך הלאה. הבעיה היא שגם כשהוא לא צודק, אני חושבת שאולי הייתי צריכה לנסות למנוע את המריבה... אני לא אומרת את זה לבעלי, אך אנ יחושבת כך. חשוב לי לציין שבעלי אף פעם לא מתנצל, גם כאשר הוא ממש מעליב אותי.
אני משכילה, אוכל לפרנס את עצי ואת בתי בכוחות עצמי. אני מרגישה שאיבדתי את עצמי.
האם אני איבדתי פרופורציות? את הביטחון העצמי שלי?

תודה,
לילי.