האם להמשיך להתקשר למרות הדחייה ?

שלום בלהה

כמיהתך לקשר קרוב יותר עם בנך מובנת, וכך גם כאב הדחייה.

נשמע שבנך סיגל לו במהלך חייו את הבדידיות כאורח חיים והתמודדות, אולי חווה הרבה אכזבות ודחייה ומעדיף להשען על עצמו ולא להזקק לאחרים. למרבה הצער זה כוללל אתכם ההורים.

אפשר שיש בו כעס עליכם על שלא התרגשתם כפי שכתבת מהתבודדותו בצעירותו, אולי ציפה שתמצאו דרך להוציאו ממעגל זה. את מספרת שכבר מצא חברים, הם לא היו לרוחך, גם אם צדקת, הוא בודאי חווה את נסיונותיו לחברים כזוכים לבקורת.

נראה שהשפעתכם עליו בצעירותו הייתה גדולה וכעת הוא גם עובר תהליך של נפרדות ועצמאות התקין לגילו, אך גם מוקצן בשל מה שתארתי.

נשמע שיש בבית תמה סביב ניצול, את חשת שהחברים מנצלים אותו ועכשיו את חשה מנוצלת על ידו, כדאי לשוב על הנושא.

כהורים עלינו להיות סבלניים גם לדחייה ולתקופות קשות יותר ביחסים עם הילדים, ואולי מה שלא קרה בגיל ההתבגרות קורה עכשיו. נסי למצוא הזדמנות לדבר אותו לספר על אהבתך אליו, להודות שיתכן ועשיתם טעויות, ואתם מצרים על כך. נסי לברר על מה הוא כועס,ואולי היום הוא כן יסכים ללכת לטיפול. בכל אוניבריסטה יש שרותי ייעוץ וטיפול לסטודנט.

בהצלחה!

מודה לך מאוד על תשובה עניינית. בעקבות תשובתך עשיתי דבר שלא הייתי בטוחה שאני רוצה לעשות. ישבתי וכתבתי לו מכתב עם מלים שיצאו מן הלב. אני תקווה שזה יעזור. תודה לך