ריק

אם החיים הפכו ממעניינים לתפלים, ומה שפעם היה מרתק חדל מלעניין, ומתחילים להתמכר לשינה, כי ממילא אין כרגע הצדקה להיות ערים, פרט לרגעים של איוש הגוף למען אנשים יקרים שאיכפת להם, תודה לאל על כל ברכותיו, ולמרות זאת מרגישים ריקים ובודדים, ויודעים שלאנשים אחרים יש בעיות חמורות יותר ולנו יש גג מעל ראשנו ומה לאכול, ואפילו יכולת להנות מתרבות ומאמנות, אבל אלה אינם מעניינים באותה מידה כמו לפני שנפלנו, ומשהו הלך לאיבוד כשנפלנו, איזה חלום נשבר, רסיס של אמונה פנימית אולי, ואנחנו יגעים מלנסות ולהרכיב את הפאזל של החיים לכדי אמירה משמעותית דיה, אמיתית דיה, ורק החלומות מצליחים לספק משהו מהשאיפה לנשגב, המרומם שבחיים, או סתם מהכמיהה לריגוש פשוט, ואיך אנשים אחרים, אידיאליסטים, נלחמים לתקנת העולם הזה, שהם מאמינים ביופיו ממש כמוני, רק שאינני מרגישה את היופי הזה יותר באותן העוצמות, ולכן אין לי את האנרגיה באותן העוצמות כדי לפעול, ואיך אנשים אחרים מצליחים לחצות את ים האפור כי הם, נמלים עמלות, מלאים בצבע, אבל אני רואה יותר מהאפור כרגע, ואיך אני מקנאה באלו ובאלו, ובה בעת מחייכת לעצמי וחוזרת למיטה. ולא איכפת לי לא לקום.