שאלה

הי גדי,

בטיפול דינמי המטופל חווה לעיתים "רגרסיה" במצבו הנפשי. "רגרסיה" משמעה נסיגה לשלב קדום יותר בהתארגנות הנפש, ומפגש עם חוויות ורגשות ראשוניים. הרגרסיה עשוייה להיות מלווה בחוויה של כאב, הנובע מפצעים ומחסכים מן הילדות, וכן ממגע רגשי עם כאבים בהווה.

הסיבה לרגרסיה היא, שהטיפול הנפשי מגרה צרכים רגשיים ראשוניים, נוגע בכאבים מוקדמים, ומעודד הסרת הגנות נוקשות שנאספו במשך החיים (כמו הכחשה, ניתוק, הדחקה, רציונליזציה, ריצוי, מסכות וכיוב'). יחסי התמיכה, ההכלה וההישענות בטיפול מאפשרים לנפש להשיל את קליפותיה, ולסגת למצב יותר עירום, ראשוני, תלותי-משהו. הדבר דומה למעין "פילינג" נפשי, בו שכבות מוסרות, ונחשף עור רענן אך מאד רגיש ופגיע.

רגרסיה טובה ומוכלת מאפשרת להתחבר באופן חווייתי ומיטיב לזכרונות מודחקים (גם אם כואבים), לאחות בין חלקי נפש שעברו פיצול בילדות המוקדמת (למשל, רגש ושכל, טוב ורע, פנים לחוץ), להתחבר לילד הפנימי על היצירתיות והאינטואיציה הטמונות בו, לפגוש זכרונות מוקדמים קשים ממקום יותר בטוח, ולפתח את החלקים הבוגרים של האישיות בצורה מאוזנת, גמישה ו"נושמת" יותר. אפשר לדמות אותה ל"ירידה לצורך עלייה".

רגרסיה שאינה מוכלת היטב בטיפול עלולה לתת חווייה של התפרקות, כאב מופרז, תלות נואשת במטפל, חרדה גדולה ועליית דחפים. אם זו התחושה, חשוב לדבר על כך בטיפול, ולמצוא דרכים לאסוף את החוויות בצורה טובה הן בתוך הפגישה והן בין הפגישות.