מרגישה רכושנית ותלותית בקשר עם חברה

שלום דנה,

את מתארת צרכים רגשיים עזים וסוערים הקיימים בך, ומופנים כלפי חברה, אשר דמותה משתנה מעת לעת.

העובדה שהדינמיקה הזו התרחשה מספר פעמים כלפי נשים שונות מעידה על כך שמקורם עמוק בעולמך הפנימי, והחברה הנוכחית היא רק מעין "קולב" שעליו את תולה את כל הצרכים, המשאלות, החרדות והפנטזיות העמוקים שלך.

את מציעה, וכנראה צודקת, ששורשי הדברים נעוצים ביחסים האמביוולנטיים עם אימך.

מכיון שהדינמיקה סוערת, משתחזרת שוב ושוב ומפריעה לך בחייך, אני מאד ממליצה לך לחקור את פשרה ומקורה בטיפול נפשי. סביר להניח שמשהו מן הדברים תחושי גם כלפי דמות המטפל/ת, באופן שיזכה להכלה, התבוננות ופתרון.

בינתיים, נסי לפתוח את הדברים לשיחה כנה עם חברתך. דברי איתה בכנות על הדפוסים שלך, שמעי ממנה איך היא מרגישה בעניין, מה היא אוהבת בך וביחסיכן, מה מפריע לה ומה קונקרטית היא מבקשת ממך לשנות בהתנהגותך.

במקביל, נסי להיות מודעת לעצמך ולהכיל ככל האפשר את הציפיות, המשאלות, הקינאה והשליטה. זכרי שאת מהווה מודל לילדייך, נסי להציג להם דוגמא של חברות בוגרת, מאוזנת, לא תלותית ו"נושמת".

יחד עם זאת, עדיף מאד לא להדחיק או לדכא רגשות וצרכים אלו, שהם לגיטימיים ואמיתיים ביותר, אלא להביאם לטיפול. שם מקומם הטוב והנכון.

קודם כל תודה מעומק הלב רוני, על התשובה המפורטת והנכונות לעזור.
השאלה היא גם: למה אני כזאת תלותית? למה אני צריכה את האישור שלה ואם אני לא מקבלת אותו אני נכנסת למצב רוח די דכאוני, שדוחף אותי לכעוס עליה ואפילו לרצות לנקום בה? למה נקשרתי בעבותות? בצורה כזאת שאני לא מפסיקה לחשוב עליה??? (לא בקטע רומנטי)

אלו רגשות שאינם מופגנים כלפי חוץ, הילדים שלי לא יודעים מזה ולא יודעים על מערכות היחסים שלי עם אחרים. ולא סובלים ברמה חריגה מהלחצים שלי. יש להם אמא רגילה שמתפקדת די טוב.
באופן כללי כשאני נקשרת כך זה גורם לי בפעם הבאה להיות זהירה, להתחפר מאחורי חומות, וזה נורמאלי כך אני נותנת לאנשים להשתחרר אני מהם והם ממני. אני לא כבולה ברגשותיי כלפיהם. אני יכולה להיפרד מהם, וזה כן קורה לי רוב הזמן, אבל מדי פעם כפי שתארתי לך - מגיעה מישהי ופתאום אין לי שום שליטה ברגשות שלי!!!!! זה מחרפן !! למה זה קורה?
ומנסיון העבר שלי, הזמן שיחלוף יעלים את זה ועמו תחלוף גם המעמסה הכבדה הזאת.
אולי זה גם סבל רגעי שאני צריכה לספוג בסבלנות.
אגב, הכעס שלי נבע מזה גם שהיא לא תמיד הדדית איתי (דיברתי איתה על זה, והיא רק מבקשת שלא אכעס ואתאזר בסבלנות, אבל כן מוצאת זמן לאנשים אחרים. היא מספרת לי על כך!! אז אני חושבת לעצמי אולי עם כל זה שאני כל כך נהנית מהקשר הזה ומרגישה כל כך קשורה, בעבותות, אולי בגלל שזה לא הדדי כמו שאני רוצה- אני צריכה לוותר על הקשר. אם זה יכאב לה גם היא תיזום.
תודה לך!!

הי דנה,

טוב שאת מתבוננת לתוכך, ממיינת רגשות, מחפשת תובנה, מבקשת להבין את שורשי מורכבותך, ולא "נתקעת" עם העלבון והפגיעה.

במסע החיפוש הפנימי הזה הגעת לשלב, שכבר לא ניתן לתת לו מענה הולם דרך התייעצות וירטואלית.

לשאלת ה"למה": "למה אני כזו.." "למה אני מרגישה רגשות כאלו ואחרים" "למה אני מגיבה כך" עשויות להיות אלפי תשובות, ואותן תוכלי לגלות בעזרת מסע טיפולי, או בעזרת דיבור מעמיק ואמיתי עם עצמך.

בעניין הילדים, דעי לך שילדים מאד רגישים, "קולטים" מן האוויר, ורואים בך מודל גם בדברים סמויים מן העין. ככל שתעבדי על התלות, הקנאה, הפגיעות והחומות שבך, כך תוכלי להיות שקטה ובטוחה באימהותך.

ומעבר לכך, ביקשת "תרגיל", אז זהו תרגיל לא רע, לנסות להתנהל ביחסים כפי שהיית רוצה ללמד את ילדייך. הרעיון שאנחנו משמשים דוגמא נותן זריקת עידוד להתנהגות שקולה, בוגרת ומאוזנת.

בהצלחה