על יחסים ותמיכה

שלום..הייתי רוצה להתיעץ:אני יוצאת מזה כחודש עם בחור מקסים..יש בינינו חיבור מדהים וכיף לשנינו זה עם זאת...כבר בתחילת הקשר הוא סיפר ממש קצת על כך שאביו חולה במחלה ההיא שכולם מפחדים לומר את שמה..קצת שאלתי מתוך התענינות הוא ענה אבל הבנתי שהוא מעדיף שלא להרחיב כי קשה לו...לפני כמה ימים הוא שפך את ליבו בפניי ולליבי...הוא אמר כמה קשה לו לראותו דועך וסובל...כמה התקווה לא ידועה....כמה קשה פיזית לטפל בו ורגשית להתמודד עם זה...ישבתי ופשוט הקשבתי..חיבקתי...לא ממש ידעתי מה נכון לומר או לעשות....לא אמרתי שיהיה בסדר כי אין לי שמץ מה יהיה....אני בעלת נכות מסוימת אחרת לגמרי תודה לאל..אז ניסיתי להכניס את זה בתור ניסיון להתמודדות בחיים וגם כדי סתם להשחיל את העובדה הזו....
כפי שרשמתי בהתחלה קיימת הרגשה טובה ביניונו,הרגשה של כייף,חיבור,כבוד...אבל אני לא ממש מכירה אותו עד הסוף ואין לי מושג מה לומר,איך לעזור לו...מצד אחד אני רוצה לעזור ולתמוך ומצד שני מפחדת שלא לקחת על עצמי כובע של מטפלת /עוס"ית שאני לא....ומצד אחר רק לתמוך ולהיות גם נאהבת ...אני לא יודעת איך להתמודד עם זה..חשוב שגם נדאג להמשיך לקשר שלנו...אז איך אשלב בין המשך פיתוח הקשר לבין הבנה,תמיכה ולא טיפול?חשוב לציין כי הוא ממש מצא חן בעיני ונראה שגם להיפך ככה שממש חשוב לי לדעת מה הצעדים הטובים ביותר....
(הצעתי לו קב' תמיכה/עוס"ית...)
תודה מראש
מעיין